הוויז מראה שיש לי עוד איזה 20-25 דקות עד שאני צריכה לצאת. נראה כמה זמן יקח לי לכתוב את הפוסט הזה ואם אספיק לכתוב את כל מה שעובר לי בראש.
עוד 20-25 דקות אני צריכה לצאת לפגישה עם הפסיכולוגית ובזמן שאני שוכבת על הספה ומתלבטת אם להציע לך שאקפוץ אחרי הפסיכולוגית רק כדי להביא לך לעבודה עוגיות שאפיתי אתמול וכבר ארזתי יפה בצלופן, עולה בי איזו פנטזיה שדיברנו עליה פעם.
וואו, מרגיש שעבר נצח מאז. איך המלחמה הפכה את החיים שלנו ל-לפני ואחרי.
אז אי שם, בחיים שלפני, הייתי בדרך לעבודה, אתה היית במשרד. התכתבנו ואמרתי לך שנורא בא לי להגיע אל המשרד שלך ולחכות לך בשירותים, על הברכיים. או לחילופין, שתכלא אותי באיזה חדר צדדי עם מנעול שרק לך יש. תשאיר אותי שם, על הברכיים, עם ידיים קשורות מאחורי הגב, לחכות לך, עד ש - כמו שכתבתי בפוסט הקודם - תעשה בי כרצונך.
אם היה לי זמן הייתי הולכת אחורה בשיחות שלנו כדי לאתר את השיחה הזו, אי שם בקיץ.
בסוף, אני זוכרת - עצרתי בצד הכביש, הרמתי את החולצה ושלחתי לך תמונה של הציצים שלי. דוגמה לאיך האגו מפשר בין האיד (הרצון לנסוע אליך למשרד, עכשיו) לבין הסופר אגו (העבודה מחכה לי).
פתאום, ואולי גם לא פתאום - כי אני בביוץ אז חרמנית וגם כי התחילה העונה החדשה של ״סימנים״ ואני שוב מתעסקת בבדסמ, משהו שהנחתי בצד למשך תקופה מאז תחילת המלחמה - אני מוצאת את עצמי שוכבת על הספה בסלון ומפנטזת עליי, עליך ועל מציצה בתא שירותים.
מדמיינת את עצמי מחכה לך, ואתה במשרד עובד, יושב עם אוזניות, אולי משוחח עם קולגות. יודע שאני שם, מחכה. בשלב מסוים אתה קוטע את השיחה עם הקולגות ואומר - ״אה, אני כבר חוזר. קופץ רגע לשירותים להתפנות״ ומתקרב אל שירותי הבנים.
אתה נכנס ויודע בדיוק לאיזה תא לגשת. פותח את הדלת ומביט מטה - כדי לראות אותי, זו שעצרה את היום שלה ועזבה הכל כדי לגרום לך להנאה ופורקן באמצע היום, יושבת על הברכיים, על הרצפה הקרה והמטונפת של השירותים, עם המבט מושפל מטה, מחכה רק לך.
אני מזהה את המגפיים החומות אבל לא מרימה את המבט. אני יודעת שהמבט שלך עליי, ואתה עומד מעליי. אני שומעת חגורה נפתחת, את הריצ׳רץ׳ יורד בתנועה בטוחה. אני יכולה רק לדמיין איך אתה מוציא את הזין שלך מהתחתונים ומעט מתכופף כדי לתפוס את הסנטר שלי עם היד שלך, כדי להרים את המבט המושפל שלי אליך.
ולרגע אחד אני מרימה את המבט ומביטה אליך, אי שם למעלה. אני מגניבה חצי חיוך ובעיניים אני מסמנת לך ״תודה״ שהסכמת לי להגיע אליך היום למשרד ולהפוך את היום שלך לקצת יותר טוב.
ואתה, בתמורה, נותן לי לתת לך את הטוב הזה.
בפנטזיה הזאת, של יום ראשון בצהריים על הספה בבית, רגע לפני שאני יוצאת לפגישה עם הפסיכולוגית, אתה מסכים לי להגיע אליך למשרד אחרי הפגישה איתה כדי לתת לך 2 דברים:
מציצה
ועוגיות שאפיתי אתמול בצהריים.
