נכתב במהלך הדייט:
״נכון שדיברנו על סשן לכבוד יום ההולדת שלך?״
״כן, רציתי לדבר איתך על זה. האמת, האמת ש… אני לא כל כך בטוחה שבא לי״
״כאילו מוזר לי לדמיין את עצמי מצליף בך פה או בחדר ליד״
״כן, חשבתי על זה גם.״
מתוך שיחה שנערכה, ככל הנראה נכתב בצורה לא מדויקת, כי מי באמת זוכר מילה במילה.
מחשבות.
כשהיינו על הספה שלי, כלומר אני הייתי עם הרגליים פשוקות יושבת עליך, ודיברנו עלינו ועל בדסמ, אמרת שעלה לך רעיון ליום ההולדת המתקרב ובא שלי, ובסוף סיפרת לי שחשבת שנעשה סשן. התרגשתי. הייתי חרמנית נורא ורק המחשבה על כל אקט מיני ובטח ובטח איתך ובטח בטח כמו בימים הטובים, עשה אותי רטובה וגרם לי לרצות שהייתי נולדת כמה שבועות לפני, או ליתר דיוק ממש אותו ערב שבו דיברנו על זה. כמו ששחר חסון אמר, הלוואי שהיית לוקח אותי לקיר.
ואז עבר הזמן, וקיבלתי מחזור, והלך החשק, ואז חשבתי שאולי זה בגלל ההורמונים, ומזל שביום ההולדת שלי אני אהיה בביוץ אז בטוח אני אהיה חרמנית ואני ארצה סשן. אבל… הרצון הזה לא בא, הוא לא מגיע.
יש בי צד שחושב - וואי, איך בא לי להזיז את הזמן אחורה לתקופה ההיא. לקיץ, לזמן הפנוי, לסשן השבועי הקבוע, לשיחות אל תוך הלילה. ללמשוך עוד רבע שעה של אפטר קר של התכרבלות במיטה.
ויש צד אחר שמסתכל עלינו היום, ועל הקשר שנבנה, ועל האהבה, והתמיכה, והחיבוק והאושר וכל מה שלמדתי ממך. ויש דמעות בעיניים כשאני חושבת על כמה אני שמחה ומאושרת שיש לי אותך בחיי. כמה שאתה מכניס לי אור ומשמעות לחיים. כמה שאתה משמח אותי ועושה לי נעים ושמח בלב.
ויש הבנה, שהחיים כל הזמן מתקדמים, ואנחנו איתם ואי אפשר לחזור אחורה ולעשות ״בדיוק כמו״ אז. אפשר אחרת. אפשר חדש. אפשר משודרג.
אפשר להסתכל על זה כתזה, אנטיתזה, סינתזה. זה היה השיעור האהוב עליי בסוציולוגיה כשהמרצה הסבירה לנו על הקונספט.
תקופה אחת הלכה, באה תקופה הפוכה, ובסוף תגיע השילוב של השתיים. אחדות הניגודים.
נכתב אחרי הדייט:
מבלי שידעת מה כתבתי, מצאת לנו סינתזה.
תודה.
נ״ב, הגעתי הביתה :)