זהו, חזרתי להיות פשוטת עם אחרי שלושה חודשים של תמונות חמודות שלי. האמת, נטו אין לי כח לחדש מנוי. אולי זה כן יקרה בקרוב.
בכל מקרה, מכיוון שאין משהו מעניין לעדכן עליו או לשוחח עליו, והתקשורת בינינו משתפרת ומשתפרת,
רק אספר שהכל ביחד קצת מלחיץ - מעבר דירה, תחילת התמחות, לכתוב תזה, ובתוך כל הדבר הזה - שנינו חולים.
אני לא פה ולא שם, לא זוכרת את הפעם האחרונה שבישלתי לעצמי אוכל. חיה על יוגורט חלבון או קוטג׳ וירקות ביומיום וג׳אנק בערבים.
איכשהוא כבר ה11.8, כמעט 12.8. עוד רגע נגמר החופש הגדול, ולא הייתי בים או בבריכה אפילו פעם אחת. כל כך שונה מהקיץ הקודם.
אני מרגישה את החרדות הכלכליות נושפות לי באוזן ואין באמת מה לעשות לגבי זה. איט איז וואט איט איז, ועם זה ננצח.
פשוט מרגישה שאני עובדת כל כך קשה ועדיין, גם בגיל 31, אני לא באמת יכולה לממן שכר דירה של דירה נורמלית, או באופן כללי - את החיים.
כאילו, מי לא מרגיש ככה? כנראה שכולנו באותה סירה. או רובנו. מתי יוצאים מהברוך הזה. מעייף להיות מבוגרת שצריכה להיות על הדברים.
וברקע, אני לא יכולה אפילו לרגע לשכוח את המלחמה. את החטופים. את המציאות ההזויה שאנחנו חיים בה. כמה עוד?
והכל כל כך יקר, ואי אפשר לנוח. כי לנוח עולה יותר מדי כסף, אז אפשר לפנטז על לנוח. לחלום חלומות.
