לפני שנה. 25 באוקטובר 2023 בשעה 10:54
מטוסי קרב חגים מעליי יום וליל. בלילה, כשאני שומעת אותם נוהמים, הגוף נרעד מבפנים. לוקח לי רגע או שניים להיזכר שהם מגנים עליי ולא לרעתי. ברגע או שניים האלה אני מצליחה לצלול לתוך הגהנום, שם המטוס הזה מפיל עליי פצצה אבל לא הורג אותי, המוות לא חס עליי ואני נשארת לצפות בעדות המצמררת.
לא פעם המחשבות נודדות למקומות הרעים ביותר. מה אם נפסיד? אני מאתגרת את יכולות העיכול שלי. מה אם טנדרים לבנים יגיעו עד אליי וישתלטו לי על הבית, יהפכו אותי לשפחה, צלם אנוש או דשן לצמחים?
אמרתי לו שאם חוטפים אותי אני מעדיפה למות.
מה אם ישתלטו לי על הארץ, על המדינה, על החיים. מה אז?
מתנערת מהמחשבות ויוצאת לטפל בצמחים.