אף אחד לא סיפר לי שאם לא גומרים אפשר לזיין שעות ואף ימים, לפעמים גם בלי הפסקה, כמעט. אף אחד, עד שהגעתי לאחד הזה שזה בדיוק מה שהוא עושה.
עמדנו מול הכיור במלון, הוא עמד מעליי ודפק כאילו אני חור תלוש, נשענתי עם המרפקים על הכיור, מנסה לתפוס אחיזה שתחזיק אותי מההדף.
מידי פעם הוא מאט, דופק כאפות לתחת וממשיך. ואז הוא עוצר. מלטף את התחת, נשען עליי וממשיך ללטף את החזה והבטן, דופק כאפת עידוד בתחת ואומר, ״תתלבשי״.
אנחנו יורדים לאכול, בדרך אמרתי שיש לי פיפי, הוא בא אחריי, נכנסתי לבנות, הוא נכנס לבנים. אני מזדרזת, שוטפת ידיים, מבט אחרון לדמות במראה, מקפיצה את השיער ויוצאת. השירותים של הבנים צמודים ומיד כשאני פונה שמאלה אני רואה אותו עומד בפתח השירותים מסמן לי להיכנס, לוקח לי שנייה (יותר מידי) ואני נכנסת וממלמלת ״שלא יראו אותנו״, הוא דוחף אותי לתא וסוגר את הדלת. מיד אני מוצאת את עצמי צונחת לברכיים, הזין כבר עמוק בתוך הגרון והראש שלי עף לקיר, נדפק בקצב זיון הגרון. אני רוטנת (בלב) ולא מבינה איך הוא שוב רוצה לזיין שרק לפני רגע הוא עוד פימפם אותי מעל הכיור, המחשבה נהדפת כשמשך אותי מהשערות לעלות אליו וסובב אותי להישען על האסלה, כשהברכיים התבססו עליה שמעתי קנאק וידעתי ששברתי את האסלה, ״שיט, שברתי את האסלה״, אמרתי בחצי לחישה וצחוק, הוא לא צחק והמשיך להידחף לתוכי. ואז עצר. ״תסתדרי״.
היציאה מהתא הייתה כמו מבצע צבאי, הוא שמר שאף אחד לא רואה, בזמן שסידרתי את השיער שהתחשמל מהמשיכות שלו. יצאנו מהשירותים ביחד.
כשעלינו לחדר הוא אמר שמצפה לי לילה לבן, משך אותי למיטה והרים לי את השמלה, דופק לי כאפות לתחת. קיוויתי שלא יזיין לי את הפה בגלל האוכל, הוא לא. כשהוא חדר התחננתי, בבקשה תגמור כבר אני לא יכולה.
