״אתה צריך להבין, בד״כ הימניים הם יותר ליברלים״, שמעתי את המשפט בגל מקוטע מהרוח, הדי מילים נכנסות לי לתודעה ככל שאני מתרחקת מהם. אני לקראת סיום הקילומטר המזוין שכ״כ קשה לי לסיים אותו, נלחמת בעצמי לא לעצור את התנופה בכל פעם שהגוף מתחנן שאאט, עוד כמה מטרים וזה נגמר אני אומרת לעצמי פעם אחר פעם, במנטרה שלא ממש עוזרת כעת, קשה לי מאוד, איפה חדוות הריצה שהייתה לי, איפה???, עם המטען הרגשי הזה המילים האלה חודרות אליי ואני רוצה לעצור או לחזור על עקבותיי כדי לעצור את הטירוף הזה, לבדוק אולי אני טועה או פשוט להצטרך לשיחה ולראות על מה מדובר אבל אני פוחדת שלא אדקר או לכל הפחות יתקפו אותי בשוקר, בכל זאת מדובר בזוג מגודלים עם קול מתחלף שעוד מעט יהיו בצבא החזק בעולם (לפי מקורות זרים) בהלוך שמעתי אותם צוחקים צחוקם של נערים, מעוטרים בסימני אקנה על הפנים וכעת, בחזור, כשאני עם הפנים אליהם, אני רואה אותם ושומעת חלקי משפט משיחה שלמה.
וזה תפס אותי. זה גם נתן לי דרייב לסיים את הריצה המטופשת הזאת.
חשבתי על דעות לעומת עובדות ואיך היום כל דעה נחשבת לעובדה ואף אפשר להוכיחה בעידן ה AI. בורות משפיעה על כל היבט בחיינו אבל גם פייק ניוז. זה תפס אותי. כי אנחנו חיות בגהינום מתמשך כבר כל כך הרבה זמן והטיפות שאנחנו מרגישות זה טיפות של שתן כי משתינים עלינו בקשת ומנצלים את הקידמה והמידע הנגיש להצפת רעל ושנאה ופילוג וללמד שמה שאמת הוא שקר ומה ששקר הוא אמת. ואין לי מילים חכמות או נכונות, גם אני מרגישה שהאמת שלי או המציאות שלי מעורערת והחיים על בלימה כבר זמן מה. אבל מה שברור לי כמו שמש בוהקת שהכל קשור להכל.
