״זה מדליק אותי, כן״,
״מה מדליק בזה? תסבירי״,
״לא יודעת בדיוק להסביר אבל זה מעיר בי משהו״,
״זה מחרמן אותך לראות שני גברים ביחד, זה מרטיב אותך, תסבירי למה״,
זה לא מרטיב אותי חח, זה לא עובד אצלי ככה, זה לא שאני רואה את זה ומתחרמנת, זה פשוט מעיר אותי מבפנים, כאילו נוגע במקומות פנימיים עמוקים שאני לא מצליחה להבין עם עצמי״,
״אולי זה קשור למראה החיצוני שלהם? תמיד אסתטיים ונראים טוב״,
״יכול להיות אבל קשה לי להאמין, גם כשגבר משפיל גבר אחר זה עושה לי את זה ממש, אפשר לומר על זה מחרמן נראה לי, כן״,
״יכול להיות שמה שמושך אותך שם זאת האינטימיות, גם שליטה נשית מושכת אותך?״,
״לא ממש, לא אישה על אישה ולא אישה על גבר, אולי אם זה ״עשוי״ ממש ממש טוב אבל עקרונית לא, בעיקר שליטה של גבר על גבר וכמובן של גבר על אישה״
אני מנסה לחשוב על משהו שראיתי או שמעתי של שליטה נשית על גבר או אישה ומגלה שזה כן הדליק אותי במקרים מסוימים אבל לא יכולה לדמיין שאישה תשלוט עליי, זה לא עושה לי את זה.
״זה לא עושה לי את זה שאישה תשלוט עליי״. אני ממשיכה לחשוב על זה וככל שהמחשבה נפתחת ואני מדברת אני מבינה שאולי המגדר לא משנה. היות ולא חוויתי שליטה נשית אני לא יודעת איך זה ירגיש לי, הרי אני יודעת להרגיש לפי מה שאני מכירה ויודעת, מהמקומות שבאתי מהם, מהילדות, הכל הוביל אותי לנקודה שבה אני מרגישה ויודעת את מה שאני מרגישה ויודעת. זה מעניין, כי בסופו של דבר הצורך להישלט הוא לא תחת שבלונה מסוימת, נראה לי. וגם ככל שמתבגרים (שאני מתבגרת) הצרכים משתנים, גם הפנטזיות וגם החלומות לעתיד. זה כאילו מצטמצם לכדי הגיוני או לא הגיוני ובעיקר מתאים או לא מתאים.
אבל עדיין, מה קשור אישה שתשלוט עליי? וזה בכלל לא הנושא , סטיתי.
״מה מחרמן בגבר ששולט בגבר?״ אני מנסה לברר איתו מאיפה זה בא לי.
״תגידי לי את, לי זה לא עושה כלום, אני אפילו לא יכול לדמיין את עצמי בסיטואציה כזאת״.
אין לי תשובה אז אני לא עונה אבל אני חושבת. מה בהשפלה של גבר מדליק אותי.
סיפרתי לו שפעם הייתי מפנטזת שאני הולכת לעשות עיסוי, בן זוגי מחכה לי בחוץ או בבית והמעסה שולט עליי ומכריח אותי לעשות דברים. בסוף הייתי חוזרת לבן זוג כשאני מלאה בזרע. בניתוח קליל אני מבינה שאני הייתי האמצעי להשפיל את הגבר, כלומר לא אני השפלתי אותו, הוא הושפל ע״י גבר אחר.
היו תקופות שהייתי מדמיינת איך אני גרה עם גבר ומי ששולט בי מגיע ומזיין אותי בכל מקום בבית, הוא היה קובע עליי ומחליט בשבילי והגבר שגרתי איתו פשוט קיבל את זה. לי אין שום צורך להשפיל את הגבר ישירות.
למה זה ככ שערורייתי עבורי? כי זה סותר צרכים אחרים בתוכי. כלומר, הפנטזיות האלה הן לא צורך
הן פשוט מחשבות שמגרות אותי אבל לעולם לא ארצה לממשן. לעומת הצורך שלי בקשר זוגי מונוגמי שכולל יחסי שליטה עם גבר דומיננטי ששולט בי.
אני מנסה להתחבר לילדה שגדלה בחברת גברים אומללים, רובם נסחפים ברוח, אף אחד לא שולט על עצמו ובטח לא יודע לשלוט על סביבתו, לפחות בעיני רוחי. אולי זה קשור למקומות האלה, אני מתקשה לחבר את הקווים.
״אני לא מבינה, לא יודעת״,
״טוב, יש לנו את כל החיים לברר״.
