זה לא ממש תלוי בי ולא, אין לי על זה שליטה, אני פשוט מסתערת כמו נער מתבגר על כיכר לחם שלישית באותו היום, אני צריכה את זה כדי לגדול, כאילו האיברים, הם מתפתחים בקצב השאיבה או הליקוק או דפיקת הגרון שנדפק מעצמו על זין.
זה נכון שאני סמרטוטה שאיתה הוא מנגב את הרצפה ואני אסלה שלתוכה הוא מתרוקן, אני גם שק חבטות כשצריך אבל לטעמי אני הכי שימושית כשאני מוצצת.
הצורך לנתח פה, מולכן, מולי, מולו, התפוגג ונשאר ממני רק בשר רעב לזין. שלו. אני ככ מורעבת שמצידי הוא יכול לממש את הדברים הכי כמוסים שאני מספרת לו כשהוא מאונן לי את הכוס, לא אכפת לי!
מבינות, אני בשלב שאני ככ שיכורה מזין ומריח הביצים שלו, נרקומנית של המגע שלו, שגם אם הוא יספסר אותי בכיכר הכלוב, בבקשה אדוני, בבקשה, כולי שלך (רק אל תעשה את זה באמת, זה סתם לצורך ההגזמה של הכתיבה, שכאילו יהיה ברור שאני גמורה עליך בקטע אחר, כמו שאני באמת, בטוטאליות הכי טוטאלית שיש, כאילו הארדקור, תצליף בי עד שאטלף, טוב את זה אתה באמת רוצה לעשות, לא משנה, סוגרת סוגריים, ביי) הוא מלטף ואני מתלטפת, הוא נוגע ואני נאנחת, הוא מזיז את האצבע ואני שואבת אותו בעדינות, מלקקת את הסוכריה המתוקה שלו, את משמעות חיי.
אני צריכה להקליל, כי אם אתעמק ואנבור ואכתוב ואספר מה אני מרגישה לאדוני אני עלולה למות ממשמעות, מגודל השעה, מהבשורה, מהדבר הזה שמתרחש עליי.
אני צריכה להתעסק רק בזין ובחור תחת המתוק שלו, כדי לא להתעמק במשמעות של מה שהוא עבורי, כי זה מחשבה שואבת שדורשת לשבת ולכתוב ולנבור ואז שוב ושוב ושוב ושוב וכעת, אני רק רוצה זין ולהיות מנוגבת על רצפה ושיעשה בי כרצונו, שיטריף אותי באהבתו, בצרכיו, בדרישותיו, שיוציא את המיץ ממי שהייתי וישאיר את התמצית שהיא רק שלו.
