החיים בצל

השרשרת הכבדה חזרה לעטוף את צווארי. היא נלקחה ממני לפני מספר חודשים כי לא הייתי ראויה לה, כי לא לקחתי אותה ברצינות הוא אמר וגם כי פיזית היא כבדה מידי והיה לי קשה לשאת אותה.

עמיר לב והאנדלוסית ברקע, הכל איטי מאוד, הרווחתי את המנוחה הזאת אני חושבת כשאני נמתחת בין המצעים. מה שפעם היה מסתדר בשבועות כעת מסתדר בשעות, כאילו כלום לא קרה לפני יומיים והתחושה אמיתית. הוא צייר לי גרף של מערכת היחסים שלנו אז וגרף של מערכת היחסים שלנו כעת, השתפרנו בכל כך הרבה מובנים ועדיין יש לאן להשתפר. המגנט שמחבר בינינו עדיין עוצמתי, הוא רוצה אותי ואני רוצה אותו, הוא כל מה שחלמתי כשהייתי קטנה, סיפרתי לחברה, בלי דרמות והגזמות, פשוט, נכון, בית.

—-

הוא שלח הוראות מדויקות, לחכות לו עם החולצה השקופה, בלי חזיה, תחתונים שחורים ושיער אסוף. ״את הולכת לעבוד הלילה״, הוא חתם. לא היה צורך להגיב, נכנסתי להתקלח, קירצפתי כל חלק בגופי, אספתי את השיער לקוקו גבוה, חולצה שחורה שקופה ותחתונים שחורים. חיכיתי לו במיטה.

כשהוא שב הביתה ונכנס לחדר לא הבטתי בפניו, התמקדתי בנקודה בקיר, לא רציתי לערב רגשות, רק לבצע. הוא יצא וחזר עם תחתוניו בידיו דחף אותם לפה שלי, החזיק את הזין וירק לי לתוך העיניים. עצמתי אותם בחוזקה, הוא המשיך לרוק על פרצופי ממלא אותי ברוק, ״אבא יודע שאת מתה על זה״, הוא אמר בידיעה שאני מרגישה שנמס לי העור מהרוק. העיניים עצומות בחוזקה, אני מרגישה נוזל חם על הלחי, הוא רצה שהתחתונים יספגו את רוב השתן וינזלו לי לפה, לא אכפת לי לשתות שתן רק שיפסיק לרוק עליי, הוא לחץ בחוזקה בפטמה, כשהזזתי לו את היד הוא אמר שעוד תזוזה אחת הוא מביא את הכבל, איזה אסלה טובה נבט, הוא אמר מרוצה, אני חייב לצלם את זה, תפתחי עיניים. הסמוחטות שלו הכבידו על עפעפי, התקשתי, לפתוח עכשיו הוא אמר, נגעלת מהרוק שכבר מילא כל חור ושקע בפרצופי פתחתי באיטיות את העין, הוא צילם. הוא השתין עליי בגלים, מנסה לא להרטיב את המיטה ושכל הנוזל יכנס לי לפה, לאף, לאוזן, משרה אותי בשתן שלו, שכחת מה זה להיות אסלה, אני אזכיר לך.

הייתי אסלה טובה וחפץ לגחמות שלו. ״את מבינה שאת שלי? שזה לא משחק? שאני יכול לעשות איתך מה שאני רוצה? אם בא לי לפרק אותך מכות אז זה מה שאני עושה? את מבינה את זה?  כן, הגבתי ככל יכולתי עם התחתונים בפה, משתחררת ומשחררת את כל מה שמגביל אותי במח.