שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנה. יום שבת, 5 ביולי 2025 בשעה 8:38

אני לא מפרשת "צורך"

כסימן לחולשה

אני לא מפרשת רצון

כחוסר הסתפקות בקיים

אבל יש הבדל בין שני המושגים

הם נובעים ממקום שונה

לפחות אצלי.

אני לא צריכה שייראו אותי

אני חיה גם בלי זה

אני רוצה שייראו אותי

בלי שאבקש

בלי שאגיד

אני צריכה אוויר

אני צריכה שקט נפשי

אני רוצה שיירצו בי

לא מתוך צורך

מתוך רצון כנה ואמיתי

אני צריכה את תחושת הבטחון

בבית

בעבודה

כשנוהגת בכביש

כשמספרת סוד ויישאר

בדיוק איפה שהשארתי אותו

אני רוצה

לראות אותי

אני רוצה לשים זין

אני רוצה להרגיש שאני מספיק

טובה

מבפנים

מבחוץ

אני רוצה להפסיק לרדוף

להפסיק לרצות להוכיח

 

אני רוצה להיות שלמה

אבל תמיד חסר משהו

תמיד יהיה שלם יותר אחר

לפני שנה. יום שישי, 4 ביולי 2025 בשעה 15:03

תמיד הייתי שונה

לטוב או לרע

שונה

חשבתי אחרת

התנהגתי אחרת

רוב חיי המניע היה

פחד שיעזבו אותי

שלא אהיה מספיק

אז ניסיתי תמיד

לתת

לרצות

להסכים

במרוץ הזמן

זה לא באמת עזר

אנשים לקחו

והלכו

התרגלתי

אף פעם לא הייתי

"החברה הכי טובה"

Someone's person

תמיד הייתי

תמיד זה כאב

במוקדם או במאוחר

כי אני לא לומדת

להסתכל על עצמי

לראות אותי

להעז להתגאות

להרים את הראש

לא להתפשר

לא להתרפס

לא לפחד

לעמוד על שלי

לדעת, להרגיש, להבין

להאמין

בערך שלי

במי שאני

אולי זה יקרה

אולי זה הגורל שלי

אולי זה מה שיועד לי

להיות סייד קיק

פשוט להיות

לפני שנה. יום שישי, 4 ביולי 2025 בשעה 8:20

אני זזה הצידה

בלי לשים לב

או עם תשומת לב

לא שמחפשת להיות

באור הזרקורים

או במרכז העניינים

אבל זו הרגשה נוראית

שחוסר הבטחון

צובע הכל

אני מקטינה את עצמי

לא באמת מציבה גבולות

וכשמציבה

זה הופך ללא טבעי

לא אותנטי

אני לא מתמסכנת

ולא מרחמת על עצמי

אני פשוט אף פעם

לא הייתי

כנראה שלעולם לא אהיה

זו שמציבים גבולות עבורה

שאמורים להיות טבעיים

ברורים

תמיד אני אעמוד בסיטואציה

תוך כדי תנועה

אבל בקטן

אציב את עצמי כשחקנית משנה

כתפאורה, קישוט

בהצגה על החיים שלי

יש לי רק אל עצמי לבוא בתלונות

על חוסר עמוד השידרה

על חוסר הבטחון

על חוסר האמונה שלי בעצמי.

 

 

לפני שנה. יום חמישי, 3 ביולי 2025 בשעה 8:27

אוהבת מגע

אוהבת מגע מתוך תשוקה

מגע עדין

מגע גס

מלטף

מכאיב

מכיל

מגע שממלא

גם אם לרגע

הרבה זמן לא הרגשתי 

"זונה"

הרבה זמן לא הזדיינתי

לצורך הסיפוק

הרגשי

הפיזי

הנפשי

המיני

הרבה זמן שלא הופיעו

סימנים כחולים

על השדיים שלי

או על הטוסיק הפחות...

מתגעגעת לזה

כמהה לזה

בא לי את זה

 

לפני שנה. יום שני, 30 ביוני 2025 בשעה 14:08

לא רואה את הדמעות

שמציפות את העיניים

את נשיכת השפתיים

את הבעת הפנים

רק שלא ישימו לב

בין המון של אנשים

תחת שמש יוקדת

וחום בלתי נסבל

אני מסתכלת על הבן שלי

הלב מתמלא גאווה ואושר

אבל הנפש

הנפש שלי כלכך עצובה

האושר יגיע אליה

זה יקרה

אולי לא מחר

אולי לא מחרתיים

אבל זה יקרה

 

לפני שנה. יום שני, 30 ביוני 2025 בשעה 4:04

לא הרבה אנשים מכירים אותי

את הבפנוכו שלי, שבי

נוטים לשפוט

את הספר לפי הכריכה

את הקנקן ולא את שבתוכו

רואים אדם

קשה

גס

מחוספס

אגרסיבי

ציני

חסר סבלנות

אבל מעטים

הם אלה שלקחו סיכון

מעטים האמיצים

שהציצו פנימה

וראו כי טוב

ורק אחד

עבר לגור שם

והורס לאט לאט

כל חלקה של שפיות

שעוד נותרה בי

 

לפני שנה. יום שישי, 27 ביוני 2025 בשעה 6:50

אני מדחיקה

בוחרת שלא להתמודד

לשים את הכל בצד

ולהתנהג כאילו כלום

כאילו אני לא מובטלת

כאילו אנחנו לא מאית השניה

לפני החופש הגדול

כאילו אני לא מרגישה

שאני "האישה הכי בודדה בעולם"

כאילו הלב שלי

לא מרוסק, מפורר

לגרגירי לב קטנים

כאילו הנשימה לא כבדה

אני מדחיקה

זה מחזיק יום, יומיים

לפעמים גם שבוע

ואז הכל מתפוצץ 

אני כועסת

מתוסכלת

עצובה

חרדה עד מוות

מחוסר השליטה שהגעתי אליו

ובוכה

בוכה את נשמתי

בשקט

שלא יישמעו

שלא ייראו

שלא אפריע

 

 

 

וחוזר חלילה

 

לפני שנה. יום רביעי, 25 ביוני 2025 בשעה 8:59

לפני שנה. יום שני, 23 ביוני 2025 בשעה 17:59

אני צריכה למצא את הדרך

לנצח את הדייר של הלב

ההרגשה הזאת

שאני אפסה

שאני כלום

שהוא השתמש בי וזרק

קיבלתי ממנו המון

לא הרבה פחות משנתתי

ועדיין

ידו על העליונה

שוב

הוא קיבל את מה שרצה

איך שרצה

ובשתיקה

זה שורף אותי מבפנים

הריי אני יודעת את האמת

אני יודעת שהוא האפס מביננו

הוא זה שחי חיים עצובים

מושתתים על שקר ובגידות

ועדיין

הוא ניצח

הזיז אותי הצידה

ואני כבר שנתיים מתחננת

מתרפסת

שיסיים את זה "יפה"

שיגיד, "נגמר"

ושום דבר לא עזר

והוא לא אמר

והוא כנראה גם לא יגיד

אני לא מוצאת מנוח

לא מוצאת נחמה

הימים עוברים

והמועקה כאילו עומדת במקום

התבצרה

לא זזה

לא מתפנה

"ורק אני מרוב אהבה, שותקת"

לפני שנה. יום ראשון, 22 ביוני 2025 בשעה 6:15

אתמול הגוף שלי קרס

ליטרלי

כאב חד

בלי נסבל

בצד ימין בצלעות

כאב משתק

כאב שלקח ממני את כל הכוחות

לקחתי שני אופטלגין

נכנסתי למיטה

לחדר חשוך

מתחת לפוך

בשעה 19 בערב

ולא שמעתי כלום

הכל שקט

התפרקתי

הותשתי

לא הצלחתי להחזיק יותר

הכל סוגר עליי

המלחמה

הילדים

הדייר של הלב

התעוררתי לצלילי

התראה מקדימה

לאזעקה שאמורה להישמע

לטילים שתיכף יירו עלינו

התעוררתי גם לתשובה מחתיכוש

שגרמה לי לחייך, גם אם לרגע

אבל כמו שאביתר אומר:

"זה בדברים הקטנים"