לפני שנה. יום רביעי, 12 בפברואר 2025 בשעה 15:15
מהאפסים שמסתובבים כאן.
גאאאדדד! לאונן לבד כל החיים
ולא להיתקע עם אנשים כאלה.
הלב שלי.
נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנה. יום רביעי, 12 בפברואר 2025 בשעה 15:01
קפוא בחוץ
אני חרמנית
בא לי את חתיכוש
או יותר נכון
את הזין שלו
בתוכי
כשקר בחוץ
וחם במיטה
ששנינו נזיע ונתנשף
מבאס שהלוזים שלנו
לא מסתנכרנים
שנינו מנסים
וזה לא קורה.
בא לי מגע
אני זקוקה לו
מגע נעים
מחוספס
לגמור
ולגרום לפרטנר שלי
להשתגע כשהזין שלו
בפה שלי
או בכוס
סעמק.
אולי יושמד
אשקול.
לפני שנה. יום רביעי, 12 בפברואר 2025 בשעה 4:16
אני אוהבת את הגוף שלי
הוא נעים למגע
חלק
הפטמות זקורות
השדיים רכים כלכך
לוקחת עוד שאכטה
מהג'וינט
עוצמת עיניים
שואפת
נושפת
נותנת לוויד
לעשות את שלו
לתעתע לי בטוהר המחשבה
לזהם את צלילות הדעת
אני מדמיינת אותו
מתקרב אליי
מלטף אותי
מרטיב את קצות האצבעות
בפה שלי
נוגעת בעצמי
ממששת
מלטפת
צובטת
חודרת
גונחת
מקמרת את הגב
לא מפסיקה
עוד
ועוד
.
.
.
.
גמרתי.
בוקר טוב.
לפני שנה. יום שלישי, 11 בפברואר 2025 בשעה 12:16
לך תאכל בננה
לפני שנה. יום שלישי, 11 בפברואר 2025 בשעה 11:05
לא אתה לא תוכנית גיבוי
בטח שלא סוג ז'
"הכל בחוץ" אצלי
הלב שלי פרוש פה
על גבי לא מעט פוסטים.
לא הסתרתי
לא שיקרתי
לא רימתי
לא הולכתי שולל
ובטח ובטח
שלא שמתי אותך
או כל אחד אחר
"כתוכנית גיבוי"
אני לא מחפשת גיבוי לאף אחד
ויותר מהכל
המילה וחצי פלוס תמונה
שהחלפנו
לא מעניקה לך את הזכות
ככל והיה בה צורך (מדגישה שאין)
להיות תוכנית גיבוי שלי.
הדייר של הלב אינו מאהב שלי
היחסים איתו לא מבוססים מיניות
הוא אחר, שונה
מה שאף אחד לא יהיה
כי לא אקח את הסיכון
ואתן חתיכה נוספת מהלב שלי
למישהו.
בניגוד אליך,
יש לי כבוד לבני אדם
פרשנות היא עניין רחב
הרבה פנים יש לה
כל אחד בוחר מה לראות
ואתה, הפחדן, הקטן
לא מצאת לנכון
לכבד אדם אחר
ולו רק כדי לאשרר
את הפרשנות השגויה
שיצרת בינך לבין עצמך.
תודה שחסמת אותי.
מעשה חכם לכל הדעות.
אפס
לפני שנה. יום שלישי, 11 בפברואר 2025 בשעה 9:38
במשך יומיים רצוף
הוא כתב לי
הדייר של הלב
ההתכתבויות נמשכו שעות
משעות אחר הצהריים
עד שניה לפני שעלה לבמה
ובשניה שירד ממנה
כתב לי
והשיחה חודשה
עד שאמרנו לילה טוב.
זה הרגיש כמו פעם
חופשי, זורם, מצחיק
סקסי, עמוק, ציני, הזוי
הכל מהכל, הכי פתוח
מישהו זר שיקרא את השיחה
יקבל סחרחורת
וזה היה לי נעים
עברו שוב כמה ימים
של שתיקה
הוא לא כתב שוב
אני לא כתבתי לו
אבל
ביום שישי אראה אותו
הוא גם יראה אותי
אני יושבת קרוב לבמה
לא יודעת מה לעשות
לכתוב לו? ואז מה?
סביר להניח שיישמח
אבל
1. יכול להגיד שהבנות שלו איתו
2. יישמח ונגיד שלום מהוסס, קליל, קצר
כשהוא לא מרגיש בנוח כי "כולם מסתכלים"
לא חושבת שמפגש קצר קליל
שכזה יטיב איתי
זה כמו לתת לאדם רעב
פירור לחם
ולאכול לו המבורגר שלם
מול הפרצוף
**זהירות חפירה קלה**
חשבתי לכתוב לו:
"אחכה לך בחוץ, נעשה סיגריה/שאכטה/ שורה? אלווה אותך לאוטו נקשקש שתי דקות?"
אבל מרגישה שיש וויב קצת לוחץ שעולה מהכתוב
חשבתי אולי לא לכתוב כלום, הריי הוא יראה אותי.
לצאת בתום ההופעה, לחכות כמה דקות ואם ייכתוב לי איפה אני? או משהו בסגנון
אכתוב שמחכה לו בחוץ, מעשנת סיגריה ושיבוא כשיסיים לקבל ואלווה אותו לרכב.
אבל אם לא ייכתוב?
או ייכתוב כשאהיה בדרך הבייתה? (לא אחכה שם לנצח למקרה שייכתוב)
האם לגיטימי להגיד לו ששלום קליל לא מספק אותי אחרי כלכך הרבה זמן שלא נפגשנו? או שזה יעכיר את האווירה?
למה אני עושה הכל מסובך? שאלה אבריל לאווין.
לפני שנה. יום ראשון, 9 בפברואר 2025 בשעה 13:07
כבר לא יודעת כמה זמן עבר
מאז שנפגשתי עם חתיכוש
אני חרמנית
רעבה לזין שיחדור אליי
ליד שתטפח על הטוסיק שלי
שמישהו יילחש לי
"את הזונה שלי"
אפילו התכתבות עם הדייר של הלב
על זיונים שלו עם אחרות
או על הפנטזיות שלו לגביי
גרמו לי להרטיב
הסקס בבית ב"הולד"
ואני ח ר מ נ י ת
זהו
פרקתי
תןדה
לפני שנה. יום שבת, 8 בפברואר 2025 בשעה 15:31
"כמו שתיקה בסוף היום
השקט ברחובות, בלילה
כמו פותחים את הקשרים
עונים על שאלות בלחש
כמו שיורד גשם
כמו ימים של שכחה
שיכור מעיר קרה בורח
כמו הפחד להכיר
הקושי לאהוב, לסלוח
כמו שיורד גשם
מבטים עפים כמו להקות שחפים
כמו אין יותר סיבות טובות
הכל אותו דבר נשאר
ועוד אמרתי לאהוב
ועוד להיות קרוב יותר
עד קצה הסוף
כאילו שום דבר לא זז
כמו שיורד גשם
כמו אתה מבין סדינים
הלילה בלי מלים, לגעת
כמו מבט אל הראי
בדרך אל עצמי"
לפני שנה. יום שבת, 8 בפברואר 2025 בשעה 10:11
אני מספרת לעצמי
כל יום מחדש
כל תקופה מחדש
פעם תקופה קצרה יותר
או ארוכה פחות
שאני חזקה
שאני עוברת את זה
מתרגלת להיות בלעדיו
בלי הדייר של הלב
להיות עם (כי הוא שם)
להרגיש בלי (כי לא באמת)
ואז הוא כותב
בדיוק את המילים
שהוא יודע לכתוב
שואל את השאלות
שהוא יודע לשאול
מלטף את הלב הפצוע שלי
והליטוף כלכך כלכך נעים
ולמחרת שוב
שיחה שמתפרסת
על כמעט חצי יממה
שיחה על הכל
ועל כלום
כנות מתפרצת
בלי היסוסים
בלי מחסומים
השיחה זורמת
המילים פשוט נכתבות
סוג של שיח
שאין לי, אין לו
עם אף אחד אחר
זה מה שיפה בנו
זה מה שמכאיב
זה מה שגומר
ה "היי" הזה שאני חווה
הוא זמני, רגעי
יגיע הדרופ
יגיע הבכי
לא כי הדייר של הלב
לא בסדר
כי אני לא מצליחה
לווסת את הצורך
את הרצון שהוא תמיד יהיה שם
כמו שהיה אתמול
כמו שהיינו אז.
"היא כותבת לי שורות קצרות
ואני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כל היום אני הולך ונזכר
ברחובות של פאריז ואיך היה לנו קר
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות
התעוררתי ושוב זה נגמר
אבל היום
היום אני יוצא
היום אני עושה מעשה
מישהו זרק לי גלגל הצלה
ואמר אהבה זה דבר מדבק
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
היא כותבת לי שורות קצרות
ואני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי להזהר
אני מזמין אותה להשאר
היא מגיעה בשעה המדויקת
ולרגע הכל מתאפשר
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב"
לפני שנה. יום שישי, 7 בפברואר 2025 בשעה 5:00
הדייר של הלב כתב לי
אחרי שלא עניתי לו
כשכתב לפני 3 שבועות
אתמול הוא כתב שוב
אני מביטה על הטלפון
והבכי הפך לבלתי נשלט
הדמעות שורפות
את הפנים העייפות שלי
הנפש שלי מדממת
ואני צורחת באוטו
"למה?"
הבעיה היא אצלי
אני רוצה יותר
אני רוצה את "פעם"
אני רוצה משהו שלא יחזור
קירבה שאי אפשר לייצר שוב
והוא?
אכפת לו
הוא שואל, מתעניין
שוכח שהשיחה הקודמת
הסתיימה לא טוב
"אין לי כח לשטויות ביננו"
תוהה אם זה כי מנסה להגיד
ששום דבר לא נוגע בו
או ששום דבר לא יפריד את החברות הזאת