אני אתחיל מהסוף שממש רציתי להגיע היום למסיבה
נסעתי למרכז לבקר את אחי, אשתו והתינוקת המתוקה שלהם
היה לי ממש כיף איתם
מהבית ארגנתי לי כבר תיק עם בגדים ונעליים למסיבה
אבל הגרוש שלי כל כך חסר אחריות
שזה לא משהו שמפתיע אותי בכלל
אבל כל פעם מתגלים צדדים חדשים של חוסר לקיחת אחריות
אז הייתי צריכה לקחת את ביתי הביתה
ברוך השם הגענו בשלום
אני מנסה לקבל באהבה ובשמחה את התפקיד שלי
וגם לפעמים בהכנעה
אבל אני מרגישה שלא חייתי מספיק
חזרתי בתשובה בגיל 16 תמיד הייתי ילדה טובה
לא הספקתי לצאת,לבלות ,להתאהב
אפילו לא התנשקתי עם אף אחד
כל השנים האלה עד עכשיו הייתי חסומה לכל הנאות העולם הזה
השקעתי כל כך הרבה מאמצים בעולם הרוחני שלי
שכחתי את הנפש הבהמית שלי
לכן עכשיו אני מרגישה כל כך הרבה חוסר
בא לי לעוף ולקרוע את העולם
ולהנות מכל חיי העולם הזה עד שזה יצא לי מכל החורים
לשתות, לעשן, להזדיין, לאהוב, לטייל, לחיות
להרגיש חיות ממקור אחר
יותר בהמי
יותר נמוך
יותר אמיתי
אבל אני אמא ויש לי אחריות עצומה על הכתפיים
ואני מגדלת אותה לבד
ואני מודה על כל רגע שיש לי איתה
אבל לפעמים בא לי את עצמי. לבד. פשוט לעשות מה שבא לי.
לצאת מתי שבא לי. בלי לתכנן כל דבר מראש.
יש לי הרבה רגשות אשם על המחשבות האלה
אבל אני מנחמת את עצמי ויודעת שאני רק בן אדם.
בשר ודם.
כמו כיוון, לפעמים אני אנוכית וחושבת רק על עצמי.
אבל אני לעולם לא נותנת לזה להשפיע עליי יותר מידי.
מנסה לקבל את המציאות שלי כמו שהיא
זה קשה לי מאוד
אבל בסוף שהגעתי הביתה, השכבתי אותה לישון
וראיתי על הפנים שלה שהיא התגעגעה אליי
נתתי לה נשיקה והרגשתי שיש סיבה לכל דבר.
עכשיו אני אעשה לי כוסית להרמת המצב רוח
זה השריפה של השמש בציצים שלי
טעון שיפור
