אני לא מחפש עוד "מפגש".
אני מחפש אותך.
זו שלא עוצרת לשאול אם מותר לה, אלא פשוט ניגשת, תופסת, מצווה.
זו שנכנסת לי לראש לפני שהיא נכנסת לי לגוף.
שתראה אותי, עומד מולה, גבר בכל מובן, אבל גם עם אותו סדק קטן של רצון להתמסר.
רק למי שיודעת להכיל את זה. להפעיל את זה.
תדעי בדיוק מתי להניח את האצבע על החזה שלי וללחוש "שש…".
מתי לתפוס לי את הזין, ולגרום לי להבין שאין לי באמת בחירה, רק רצון.
רצון להיכנע, כי אני בוחר להיכנע.
רצון לשרת, כי רק לידה אני מרגיש באמת חי.
והידיים שלך?
שיהיו חזקות. שיבנו כלוב שאין בו בריחים – רק הסכמה גמורה להינעל בפנים.
שידעו לחנוק בדיוק כשצריך, לא בשביל הכאב, אלא בשביל ההכרה: אני שלך עכשיו.
אחרי שתגמרי..., כי את תמיד גומרת קודם, תדעי לשבת עליי, ללחוש לי כמה טוב הייתי, או אולי אפילו לא לומר מילה. רק להחזיק אותי שנייה לפני שאני מתפרק.
ואולי, בפרק הבא, תבקשי ממני להיות זה שמחזיק אותך.
כי כמו שאמרתי, אני חי על הקצה הזה.
גבר שלם, שולט, נשלט, מתמסר… רק כשזה מרגיש נכון.