מחושך לאור משנים כיוון

לפחות העולם שלי, היא מחזיקה את הכלובון הנעול שלי בכף ידה. אני נושק לה והיא אוחזת בו בחוזקה.

"ככה אני אוהבת, שאתה יודע שהדגדגן הנעול שלך שייך לי"

מביטה בו בחיוך, כל מילה שלה רק מעלה את הלחץ בפנים, היא רוצה שיכאב, היא אוהבת שאני כואב בשבילה, רק בשבילה. 

על שפתי עדיין טעם נקטר האלה שלה, טעם הגמירה שלה אחרי ששפתי מתמכרות לשפתיה, למקדש בין רגליה. 

ממשיכה לאחוז בו נעול ומכווץ בכלובון הקטן, מטפטף לכבודה על אצבעותי, היא מצווה עלי ללקק. 

אני נושק לה שוב ויודע שהעולם שלי בכף ידה.