צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים שחורים

כל מה שטוב ורע.
לפני שנה. 31 ביולי 2023 בשעה 8:43

אני רוצה בשר לבן, טיפות דם על השולחן
אני רוצה לפצות על ארבעים שנות שתיקה
עכשיו זה הרגע, אין המתנה
מצאתי את הלשון, את הזרוע הנטויה
אני רוצה לזיין את כל הנקבות בשכבה
אני יודע שקצת מאוחר אבל הרשימה ארוכה
עשרים שנים לא אמרתי מילה
אני רוצה את המלכה של הכיתה
על הברכיים, לפני,למרות האבחנה
תקשורת לקויה, דפוק מלידה
ילד קטן בפינה
שלושים שנות צל עד שמצאתי תשובה
הייעוד, השליחות, הכוונה מהאל
אני רוצה לפתוח הכל, לשפוך את הפְּנִים
כל הבנות באתר, שום דבר לאחרים
לא מספיק שאני אנצח, המפסידים בוכים
אני רוצה את ההיא, ללא שֵם, עדיין עליה חולם
שנבהלה, שברחה, התחננה לשחרור
היא הייתה מחשבה ראשונה, אחרונה, בכל יום
את הכוס, הפה, הישבן, של כולן
כל הנקבים פרוסים לפני
מחכה למלחמה, מזלזל בשלום
אני כח עליון
היה לָךְ ספק?
אני מתוסכל, כך גם מחר
זה יגדל ויגדל
עד שאפגוש בראשונה שלא תבחין בתמרור
האדום, הבוהק, מעל נזר ראשי, השחור, השולט
הזר של קין, כתם לידה
אחלל את כבודה, קשורה, רצועה
אני רוצה את התואר, שורה בספרים
אני רוצה שיכירו בי גם זרים
רבע שעה בשמש
שילחצו את ידי
אני רוצה את סליחתן, להיות מקובל
להחזיר אחורה את הגלגל
אני רוצה הרמון, אלף שפחות
חולם על אחת שאוכל לאהוב
תקראו, אנוסים, אני רוצה את הכל
אני צנוע, סגפן, דירה קטנה וארון
הבית אבק, שלושה ילדים, סופש לסירוגין
האמת שאני שגרתי, לא נורא, מתאים ליום חול
בשבת אני במִדְּבָּר, איתך, בלעדייך, רק אני והַשֵּׁם
אבל כל פעם שאני משיג התיאבון בולע הכל
אני כותב יותר כשיש לי קהל
לבד מול עצמי, שקט וחרמן

 

הזכויות שמורות לי, לרוצות ולרוצים

לפני שנה. 31 ביולי 2023 בשעה 4:47

מתעורר בחושך, ליל אימים

שחקן ראשי במחזה תעתועים

יצאו לרקוד כל שדי מעמקים

על חשבוני, יצור מרוט

מזיע את כל נימי הגוף

מסתובב ומחפש, מנסה לזכור

אותה כה מחפש

חושב הבינה וברחה

פונה הצידה ואין אותה

נזכר פתאום, כה רחוקה

ואז לבד, הפעם באמת

מול חומת עיר בדומיה

כבו אורות, אנשים מאחורי דלתות

בזוגות מתחת לשמיכות

כינורות נדמו, קץ תהלוכות

מחפש מקום לאם כל הבריחות

שוב לבד, עיניים בתקרה

איפה הייתי לפני שנה, לפני חמש

חושב על המקום הבא

איפה אמעד בעוד עשור

אותה טעות, היה צורך בתיקון

אין לי פתרון, רק זמן וגם ניוון

אין עוד הגיון, רק רגש 

נפרמים חוטים אחרונים של הרצון

היה חזק, הזמן החליש 

ושוב חורק, רכב על הכביש

מאחר בנשף, התחלתי מאוחר

הבנתי סופסוף למה, מה עשיתי 

אך כלום כבר לא נשאר

לא תיקון ולא חלום

מנסה לזרז את אור היום

השעון כבר לא זוהר

רק מתקתק, לא ממהר

מחפש תרופה, מתוך בקבוק או מחשבה

להכניס לדם, להקיז מנה

מלאה כוס התרעלה, ליל של עיוועים

מתחתיי חריקת קפיצים

מיטה כל כך ריקה

מקום לשניים, אולי בעוד שנה

אולי צפון, אולי דרום

אולי אהיה, אולי אחדול

הכוס לפה, צמא, רעב

נדמה שתיתי לפני החורף, אשתקד

לא רוצה את המחר

רוצה לשרוף את השעון כי מאוחר

להחזיר גרגרים לחוף

טביעות רגליים חזרה לרחם לדחוף

להבין את פשר העיכוב

איך ליום אין שום דחיפות

מקבל הלילה, גם בדידות

ועם הקבלה כבר אין זיעה

התחיל הרעד, עם ההבנה

הוא כאן להישאר, לפחות שעה

עוד יום, שנה, חיים

לחושך אין מחיר

רק תאריך, שעה, עם בוא זריחה

והיא כמוה, רחוקה

עוד דרך לפני , רק קפיצות לאור נרות

פעם הכל הולך ופעם הדימוי נשבר

שלי בפני עצמי, דמותי מול הראי

פעם זקוף, גאה ופעם מתחבא

מתחת לכיסוי שהיא משכה

מתגלה, חשוף, מערומים

לא לילה של עינוגים

גם אלו היו חלפו

נשארו סמנים כחולים

טוב שלא שחורים או אדומים

חלום כזה אנחנו לא צריכים

ושוב בוהה בלבנה

איפה ההבטחה, אור באפילה

הייתה כזאת אני זוכר

אני נתתי, הייתי משקר?

איתך ישר, לפחות נדמה לי

עם עצמי פחות, החלון עונה לי

מביט דרכו, מציץ החוצה

רואה רק פנימה, מצולות תהום

איה האור, זה לפני בוא החלום

אור של שניים את אמרת

אני האמנתי והנה המובטח

על מיטה צלוב, מושתק

חולה, בריא, הנפש והגוף

תמו חלומות הגוף

נותרה הנפש הכלואה

מחכה לחלום הבא

שיהיה יותר טוב, אין ברירה

גרוע מזה כבר לא אמצא

עוצם עיניים והנה נמצאה

השיכחה האבודה

מחר הגיע בהפתעה גמורה

 

 

הזכויות שמורות לי, לחולמים, לערים ולמסויטים

 

 

 

 

 

לפני שנה. 30 ביולי 2023 בשעה 2:26

את נחמה, שיא תאווה

את הלשון המושחזת והמילה הרכה

פלדה בריטית, זהב ספרדי

הגפרור המביא קצה להבה

אש בשדה קוצים, אדמה חרוכה

הטיפה המחליקה במורד הגרון 

היד המלטפת עור שנכווה

הספר והסיף, הלהב החד

את פסק הדין ותשואות האולם

אני לוליין הנופל לתדהמת הקהל

 

את עווית המוות, קשיון איברים

רוח פרצים בכל המפרשים

מלכה חיוורת, פני הלבנה

המראה המעיר ממוות של שינה

הסמן הימני, נקןדה של קיצון

מהשנייה הראשונה אין לי חזור

בסיס האם שלי, מסלול נחיתה

הכרית לראשי, אלת השינה

קרן מגדלור בין ערפילי געגוע

את איל ניגוח בחומת הבדידות

פגיון מפלח דרכו בין צלעות

נשימה נעתקת, דום הלב

 

את שם רחוקה, כולך מסביבי

מערת האוצר, ארבעים שודדים

הספר הטוב, אמונה נעלמת

חזיון מתגלה לנביא סומא

עשן ארובה בליל כפור צובט

איך עוד אמשיך עם ידע כזה

את טבעת חותם בקצה אצבעי

מסלסל חתימה, מנסה להרשים

פטיש השופט, תליין וגרדום

חבל קטיפה על חדרי לבבי

את החזה הלוחץ, נשימה שנפלטת

זמם על פי, מחסום ראייה

את העט שכותב מעצמו לך שירה

מה עוד אגיד, איך אוסיף ואכתוב

נשימה הופכת לאד, דמעות לזיעה

שעות, מרחקים, הכל מתאדה

על לוח שרטוט של דמיון משתאה

הקול הצלול שאותי מעורר

מחשבה ראשונה בבקר צוהל

המגע החלק, איבוד הכרה

מחשבה אחרונה, ליל של תקווה

הבוקר מאיר, קרן שמש מראך

רעל מחייה, ארס צורב

את מנהרה ישרה בה אובדת דרכי

חץ המצפן המראה נתיבי

כוכב המזרח שרק לי מאיר

השד במנורה, סיפור אגדה

את עיני חתול מתוך אפילה

פרועה כמו הטלת קוביה

טעות מהמר, רעד ידיו

עניבת התליין סביב הצוואר

התהום הנמתחת תחת רגליי

אני הולך עם תפילת כזב על שפתיי

את עומדת תוהה אם אפול או אחזור

גם אני משתאה, הראש מרוקן

תחושות מהבטן, מחשבות מאחור

מאהבת פרטית, אם מיטיבה

מנשקת, מניקה, מאבד את מעט השליטה

גונחת, נרטבת, דמי מרתיחה

מצננת ימיי, מאבד את שנתי

וזה כל העניין בינינו, עכשיו

את כל שארצה

אוהבת אותי

 

הזכויות שמורות לי ולה

 

לפני שנה. 29 ביולי 2023 בשעה 7:37

קיץ אחד השלתי עורי

הישן נרקב, הגביל תנועתי

מבט בראי, השלמה עם עצמי

פעם אחרונה, שכחתי כחול תכולתי

 

חיכיתי לחורף, עירום ומשוריין

ידעתי שהגשם לא ישטוף חטאי

ניחשתי מי תעמוד לצידי

מוחלת מערומיי, אצבע על גבי

 

הובטחה השלמות, אביב של ילדות

היית מוגן בהורות, חברות

סדק בעור, סתיו התפכחות

נשרה קליפת העור וניראות 

 

מחזור העונות מול דרך חיים

כאן מתמחזר ושם מתקצר

רק הדרך למטה תחת שמש או צל

מבט לשמיים, חופן האפר ביד הקוצר

 

הזכויות שמורות לי, מוקדש לקרן ש. 

 

 

לפני שנה. 29 ביולי 2023 בשעה 2:53

כותב לקהל מת, אוסף יחידים

קשורים בחוטים בלתי נראים, לי לא ידועים

עיוורים, אילמים

קוראים אותי מאחורי קירות, שיפוטיים

השירים מחטא נולדים

אוחז בעט, עורי חידודים

כל מילה מצמררת, כל תגובה פותחת פצעים

משמחת, מדרבנת, מכניסה את האור

הנושאים די פשוטים

עוצם עיניים והאצבעות מדממות מלים

כל מילה נסיון חיים, סתם סיפורים דפוקים

בגידות ואוהבים, כאילו המצאתי חוזים בין אנשים

שואב השראה מתמונות וכלובים

רגעים קיצוניים

בורר סמני פיסוק, להרשים זרים

היו כאן לפני, הרי אדם

כותב על כתפי ענקים

מלכים ונביאים

כתבו בגיא צלמוות והשאירו רמזים

משרבט בנסיעות חשוכות, לא שוכח אות

מקיא את הכל

שעות מוזרות, הזריחה מעוורת

נהנה מחירות ספרותית, להשמיט, לסלף

אם לא הייתי יתום, הייתי נזהר

להשמיץ, להשפיל

אם היית איתי כאן הייתי כותב אהבה

אני לבד, חופשי לשקר, נטול רסן

שורף ושוחט, פרות קדושות ורגשות

בונה סולם של מלים לצאת מהבור

המלים נכפו מאמא, הזעם מאבי

מוציא הכל ומפרסם

עכשיו כבר לא שלי, זה שלכם

 

הזכויות שמורות לי, לערס פואט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 28 ביולי 2023 בשעה 11:58

מודה אני בפניך על הזריחות והשקיעות

מודה על דימיוני ובעיקר על זוג רגליי

שריככת את ליבי והקשחת את ידיי

על אלף אהבות ואחת שלא הכזיבה

מודה על השינאה ששמת בליבי

מעט האהבה מאחורי גבי

מודה על ילדיי וכל נשותיי

על כל אותן הפעמים שיכלו להיות

על המערות שהסתירוני מזעם הבריות

רחוק מברואיי כפיך וקרוב אל נופיך

על הישגים ספורים ואלף אכזבות

על שהנחת לי לטעות

על שהצרת צעדיי 

על כל שיגעונותיי

על החבל על צוואר ושלמות מפרקתי

על טביעה בים רדוד ונשימת אפי

על שהנחת לי לבנות

חומת תפארת לאטימותי

על שהרסת הגנתי בזוג עיניים ירוקות

על ההרים, אין ספור מעידותיי

עדיין מהדהד שם קול צעדיי

על תאוות הנדודים וארבעה קירות מקוללים

על הזרע ששפכתי והדם אשר חסכתי

שונא את כישלון תוכניותיי 

ובורות בפני הצלחת כוונותיך

על גמישות חוקי מוסר

המטבעות בקופתי

והצרחות שבאוזניי

פשטות כוונותיי

וחדות ראייתי

על אקראיות הקוביה, רמאות המהמר

על זה שאין חוקים כשאף אחד לא מסתכל

על עשרת הדיברות שאת רובן שברתי

על תרי'ג מצוות שאפילו לא הכרתי

על שס'ה גידיי ורמ'ח אבריי אותם טיפחתי

על חסרונותיי, בחרוף הנפש עליהם הגנתי

על רכות ההתחלה, על קשיחות ההבשלה

על שמאוחר הבנתי, לעצמי בקלות סלחתי

על מתיקות החלב אותו ינקתי

וטעמה המר של התרופה אותה ירקתי

על רכות הקיר שאת ראשי פוגש

על שפלות הקומה כשעל ברכיי

טעם אדמת הקודש על שפתיי

החיוך המתרפס, הצביעות בתוך הלב

הידיים על שדייך ומבט לתוך עינייך

על דמעות תנין ועינוגי הגוף

על תאוות בשרים, חילוץ ממים סוערים

על טיפת מזל כשהחרב על צוואר

על קשות העורף, אין כמוני

על ריפיון איבריי מול העליונים עלי

על יכולת למידה, גמישות זיקית בחשיכה

מודה אני עלייך, היכן שלא תהיי

האור שבעינייך, מי שלא תהיי

מלכתי היחידה, ניצוץ באפילה

על שעה קטנה בשמש

איתך, תמיד לבד

מודה אני שהכל הגיע לי.

 

הזכויות שמורות לי, ההשראה כבר לא איתי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 28 ביולי 2023 בשעה 1:43

ובחלומי אני שוב בביתי

לא הראשון או השני

לא של ילדות, של בגרות

בו התחיל הרגל השחיתות

שבנינו ביחד

שהחרבתי לבד

 בהחלטה של רגע

 ‏לאחת קבורת רגש

 ‏לאחרת היצר

 ‏ברק שיער ארוך שמשך

 ‏גוף ארוך שחרך

 ‏אותי, את אדמת ביתי

 ‏בלתי נמנע, חשבתי התחלה חדשה

 ‏לא מתחרט לרגע

 ‏לא מכה על חטא

 ‏הייתי חוזר על הכל

 ‏הכל נכתב, בדם, בגורל

 ‏סבא עשה אותו דבר

 ‏רק קצת יותר חכם

 ‏הוא לא שפך את הדם

 ‏הוצאתי דיבתי לעולם

 ‏מושא לגיחוך

 ‏נשארתי בלי כלום

 ‏לא בית לא אישה

 ‏הלכה גם השנייה

 ‏חזרה לילדיה ובעלה

 ‏הרסתי רק בית אחד

 ‏למרות מאמציי להחריב לכולם

 ‏לפעמים אני מפסיד

 ‏וזוכה, ונוחת על רגליי

 ‏כמו תמיד, השורד המושלם

 ‏מוחצן רק כאן

 ‏עושה מכל דבר עניין

 ‏נושא לכתיבה

 ‏כדי שתכירו

 ‏אבל זה אותו דבר אצל כולם

 ‏רק פתאום יש קהל

 ‏לכן בורח למדבר

 ‏מהחלום, שבינתיים נמשך

 ‏העיניים פקוחות וחם

 ‏ועדיין חולם, מהחום הוזה

 ‏שהצלחתי, דפקתי את כולן

 ‏לא השארתי לאחרים דבר

 ‏גם כשאני ער

 ‏החלום מסרב להתפורר

 ‏עדיין חולם

 

הזכויות שמורות לי ולאלו שהתעוררו

 ‏

לפני שנה. 27 ביולי 2023 בשעה 11:22

נעים להכנס

דאגת להכל, הלכתי ואני עייף

הצל, הרוח והמים

טבילת בין הערביים

קיצרתי מרחקים

דמיינתי אותך במחשכים

עוצם עיניים

אצבעות על עפעפיים

השמן על עורי

נמשח למלך בביתי

השרירים רפים ומתארכים

צללים יורדים ומתעלמים

מזמן וממקום

רק זוג וזה הכל

תריסים סגורים

לעולם לא נפתחים

מאחורי חומות, גדרות מתות

אני ואת שורפים שעות

לא עיתונים ולא שמועות

חרושת השטויות

רק צעדים ורגשות

אין מילה על אהבות

ישנות או חדשות

לא צלילים, רק אנקות

קשורי מבטים, הפוכים

תמיד היינו עקומים

עקובים מדם ובשפכים

עולם שלנו, בלי זרים

חריגים, לא שייכים

חוג קטן של מכרים

קיטלוג, ראשי תיבות

אלף מגירות, אחת שלנו

עולם אפל, מוקף סודות

לו התחלתי לדבר

היו עוטפים אותי כמו צל

טוב שנולדתי אילם

רק כותב, לא מדבר

החיים איתך יפים

שלווים כמו רוח בעלים

למרות הרגש העולה

המרתף, המזווה

חיים על סד, כמו בכבשן

בין הפטיש והסדן

הלוואי היינו כמו כולם?

 

הזכויות שמורות לי, היא כבר לא איתי

 

לפני שנה. 27 ביולי 2023 בשעה 7:18

תראו מי פה, הנה חזרה

זה רק בראש שלך, היא לא הוזה

היא קצת כמוך, מאד שונה

גם אם היית מת, אף מילה

 

חשבת לתמיד, התבדת לעולם

די להזיות, מחשבת ילד, מגודל

תמלא את הייעוד, צא לחום ולמדבר

שם תמצא את השארית שהובטחה

 

לך, לזרעך, הנאתך סוטה וכה דלה

תשלום על טעויות, לא בעולם הבא

גמול על בחירות, מידה כנגד מכה

וזה עוד לא הכי נורא, חכה להבאה

 

הייאוש והזכויות שמורות

לפני שנה. 26 ביולי 2023 בשעה 18:47

בואו נשרוף
את הקוראים, את הכותבות
את המתנגדים, כל האנשים היפים
את השונאים, את הזונות
במיוחד אלו שלא נותנות
את גונבי הדעת, שוברות הלב
אלו שלא עונות
את מרעילי הבארות
מפרסמי דיבה, לשון רעה
את כל האקסיות, שלי, שלכן
את גונבי הצעצועים
את השולטים
הרכות, המלכות
שסוגרות רגליים
לאלו שאצלהם זה לא עומד
המלעיזים, המשפילים
מקבל גם הצעות, בקבוקי תבערה ומציצות
בא לי כל כך לשרוף
במיוחד היום
במיוחד אותכם
אותכן, לא מפלה
את האהובות, הנחשקות
הזורקות, הלא מושגות
מריחים? אדי דלק בנחיריים
בעיניים, בלבבות
במוחות האטומים
אצלכם מול המבטים
מי יביא את הגפרור
אצלי אזלו, מזמן
השינאה כילתה אותם
לא נשאר אחד לרפואה
עם סגולה

ט באב שמח מזדיינים
הזכויות שמורות, רק לשונאים