כותב שאני מחבבת שאל בבלוג שלו על השפלה וניוש (למה להיות מנויש = להיות מושפל?) וזה זרק אותי באופן די אוטומטי לקריסטבה (כי בואו. חקירה פנומנולוגית לא תמיד נותנת לנו את כל התשובות).
לא שמישהו שאל לדעתי, אבל בגדול נדמה לי שהרבה מאוד צורות של השפלה (לפחות בתחום המיני. ברמה האינטרפרסונלית ובטח הקבוצתית זה מורכב בדרך אחרת) מוליכות בעצם לבזות או לאבג'קט. ללהיות הדבר הזה שמוקא או נחתך או מופרש מהגוף.
נשיות - בטח בסביבות פורנוגרפיות - קשורה לא פעם ביצירת סביבות של עירום חלקי. היינו, עירום שאיננו בהכרח היעדר בגדים, אלא חלקיות שמדגישה את הגילוי של מה שאמור להישאר מוסתר. אני וחברה התווכחנו פעם על האיכויות האסתטיות של צילום ובו שד חשוף, מציץ מתוך חולצה של בחור ישיבה. אני הוקסמתי מההיבט האנדרוגני (סוד פלאי שאפשר להציץ בו לרגע). החברה לעומת זאת הצביעה על הבזוי: הדבר הזה, שאמור להישאר מכוסה (מבויש, נבזי, אירוטי, אסור), נחשף - בכוונה? בטעות? - לעין כל.
כמו גילוי עריות.
