אם היו עינויים

1. קראתי סיפור. ואחרי שקראתי המון ספרות בז'אנר (או לפחות בנושא. עדיין נראה לי איפי לסווג BDSM כז'אנר), בלט לי מאוד המרחק בין הפרקטיקה לדמויות. בכלל, נדמה לי שמעטים הספרים (והסיפורים) בהם הסקס הוא כיפי ומבדח. אנחנו משחקים בהשפלה ואלימות, כך נדמה הטקסט לומר, אבל שנינו מודעים מאוד לכך שאנחנו משחקים. 
איפה הם ואיפה אני והדרמה הנצחית שלי? ובמידה רבה: איפה הכתיבה הגברית והתשוקה הנשית לטבוע?

2. כתב לי כאן מישהו שנראה כאילו לעיתים רחוקות אני מרגישה מובנת. זה כמעט נכון. האמת היא ש... בשנים האחרונות, אני לאט לאט מצליחה למצוא את עצמי בעולם. הדים. צללי מראות. בזמן שהרבה חברויות קרובות התפוגגו וגם התשוקה לסימביוזה (והליבידו ומה שאתם רוצים), החיים הרבה פחות כאוטיים. הרבה פחות אכפת לי, אני הרבה פחות מושקעת.
אני קצת מזדהה עם ההחלטה להימנע מדרמות.