אם היו עינויים

התעוררתי הפוכה. או עקומה. או מה שאתם לא רוצים, ועם כאב ראש. שאל אותי מישהו לא מזמן מה כיבה אותי והאמת היא שאני מכבה אותי ודי בשיטתיות. התרגיל הזה של להחזיק ולשחרר בבת אחת הוא מאוד מתיש או שאני יותר מיזנטרופית ממה שחשבתי ו... למה בכלל אני כותבת כאן? העניין הוא שיש ימים שלהיות ניבטת גורם לי להרגיש יותר חיה ואני נורא רוצה לדבר. ואז יש ימים שאני פשוט רוצה להרביץ לעצמי עם מחבת על הראש (אבל יש מצב שגם לשתוק אני רוצה באופן הפגנתי). יש בי מן ניצוץ תקווה כזה ש-I could talk through my sadness. דווקא רבצתי קודם במיטה ותכננתי לשטוח אסופה של רעיונות מעורפלים שאני מדסקסת עם עצמי מזה זמן מה, ואולי מישהו היה אומר לי משהו חדש והייתי מרגישה... לא יודעת. שזה משמעותי. בקיצור, אתם מוזמנים להגיד לי משהו משמעותי. או סתם לדלג הלאה. ואני אולי אמחק את הפוסט ברגע שאהיה קצת יותר קוהרנטית (בלי נדר).