1.
מדי פעם, טוב לו לאדם שיושיב את הבלוג שלו לשיחת יחסינו לאן. זה מסייע, כפי שנוהגים לומר על הרחקה אסתטית, ליצירת ארגון פנימי יעיל יותר. נפש מסודרת בבלוג מסודר.
או משהו כזה.
למה אני כאן? אני חושדת שאני נתלית באיזושהי פנטזיה. אני מאוד רוצה למצוא משהו - והמשהו הזה מוגדר ומעורפל בו-זמנית. המשהו הזה, בחלקו, כרוך בלהיות מישהי אחרת. אני כאן כי עצם הנוכחות בכלוב מייצרת אפשרויות קיום (אמיתיות או מדומיינות. זה לא לגמרי משנה) שלא קיימות בחוץ, או שיש להן הרבה פחות היתכנות. וגם כאן יש להן מעט מאוד היתכנות, אבל פה אפשר לפנטז אותן.
אני כאן כדי להיות excited. אני כאן כדי להיות נראית. אני כאן כדי להפוך למישהי אחרת.
אז אם את.ה - (המשך בלשון זכר, כי הכותבת יותר סטרייטית מביסית, אבל מיועד לכל המינים):
פתוח להיכרות ש(כנראה) לא תוביל לשום מקום
רהוט במידה יותר מסבירה (ואינטליגנטי במידה יותר מסבירה)
*
וכבר ציינתי שאני רוצה, כן? אבל אני רוצה בעיקר את מי שלא רוצה אותי (אחת השריטות היותר מזעזעות). אני לא יודעת...
אני רוצה את מה שאני יודעת שאפשר (מתקנת ל-יתכן. אולי), אבל הולך ונהיה מסובך למצוא אותו.
2.
הכנות אחרונות. אני די בטוחה שלפחות אחת מנשות המקצוע שמולי רוצה למלוק לי את הצוואר. אני לקוחה חרדתית. אני רוצה לעשות הכול פעמיים. ואז פעם נוספת. אני רוצה לשלוט בכל פרטי התהליך - או לוותר על הצורך לחשוב.
השותפה אמרה לי שאני נעזרת באנשי מקצוע כדי להתייעץ. אני עדיין רשאית לומר "זה רעיון ממש דבילי."
אבל אם אני משלמת למישהו.י שיחשבו בשבילי, האם לא הגיוני להניח - האם לא מתבקש להניח שהוא או היא יודעות מה הן עושות, וטוב ממני?
אני מפנטזת את החיים שלי כ-Trust Fall. אני אפול לאחור, ומישהו כבר יתפוס אותי ויוודא שהכול בסדר. אני לא בטוחה למה זה נשמע לי קסום ורומנטי (פרט לכך ש-it is!). זה הרי מטופש ומסוכן. כנראה שכל אחד משתוקק למה שאין לו.
ולבסוף - אני מפחדת להיכשל. אני לא יודעת מה אעשה אם אכשל (כלום. אשב לבד בחושך ואתן לעוד חתול לאמץ אותי). אבל האופן שבו אני מדמיינת את העתיד מנותק מהמציאות. אני חיה חיים א-סינכרוניים של חלומות זוועה והווה סתמי. נורמלי. שקוף.
מה מותר להגיד פה? מה יש ערך להגיד פה? רציתי נורא שהצהוב יהיה-
פתח למשהו. תנועה. a ripple in time. אבל גם זאת פנטזיה. ואין לי את מי להאשים מלבד את עצמי.
