"אני לא אוהבת את הציור הזה."
היא לא לגמרי בטוחה מה נתי רוצה ממנה. היא ניסתה לומר לו, כמה פעמים, שציור זאת לא קריירה (ותמיד נשמעה לעצמה כמו הד חיוור ומסכן של אבא. זה גרם לה לסתום את הפה לפני שהמילים הספיקו לברוח החוצה). אבל... זה לא רק אבא.
נתי צודק. היא לא רצינית לגבי הציור שלה כי היא פשוט... לא מתכננת לעשות איתו שום דבר. יש לה ציונים טובים. היא עושה מיליון יחידות בגרות, כולל חמש יחידות פיזיקה ומתמטיקה. יהיה לה כסף כשתהיה גדולה.
ואיכשהו... זה אף פעם לא הזמן או המקום ללבן דברים. אחרי שהוא גורם לה לגמור ארבע פעמים ברצף.
"מה את לא אוהבת בציור?" נתי יושב מאחוריה. מסתכל עליה. היא אוהבת את האופן שבו הוא מסתכל עליה. אבל... זה לא בדיוק מסייע לה לצייר יותר טוב.
"הוא פשוט... לא מדויק. ההשתקפויות לא טובות. זה נראה חובבני."
"ואת חושבת שאם תפסיקי לצייר הוא יהיה יותר טוב?"
ליה כובשת את הדחף לשאול למה זה משנה. הציור הוא המסגרת החיצונית שנתי כופה על האינטרקציה ביניהם. הדבר שהוא מספר לעצמו, כדי להרגיש בנוח עם מה שהם עושים. היא בוגרת מספיק כדי להבין את זה ולא לנסות להתעקש על הנקודה, אבל כנראה לא בוגרת מספיק כדי להושיב את עצמה ולקחת ברצינות סט כישורים שוויתרה עליו מזמן.
"את חושבת שאני מבזבז את זמנך." היא אף פעם לא מצליחה לקרוא את הטון הזה שלו. המילים מאשימות, אבל הקול משועשע, בוחן.
היא חוזרת הביתה כשדעתה מוסחת. היא צריכה לנסות לדבר עם נתי. אבל היא צריכה גם לדבר עם אמיר, ואולי עם עצמה. התחושה הזאת, שאין לה לגמרי מושג מה היא עושה, מבלבלת. מציקה, אבל גם נעימה באיזשהו אופן. אם לליה אין מושג מה היא עושה, לפחות נתי יודע. היא יכולה לסמוך עליו. היא אמורה לסמוך עליו.
האם היא באמת סומכת עליו? ליה לא לגמרי בטוחה. הוא אומנם מבוגר יותר. ומנוסה יותר. אבל יש לו חיים משלו ובעיות משלו. אולי הבעיה שלה זה שהיא לא מוכנה לקבל אדם שני בתור אוטוריטה. היא חשדנית מדי ושרוטה מדי והכול מציק. כל השריטות אדומות ומגרדות.
אבל... האם זאת בעיה?
היא רוצה לסמוך עליו. היא רוצה להיות... פחות על המשמר. יותר נשמרת. אבל זה קשה.
ואמיר, כמובן, לא מפשט עבורה את הדברים.
ליה מתעלמת מהודעות הטקסט הראשונות. אמיר שואל מה קורה ומתי הם נפגשים. הם לא נפגשים – כי הוא לא מסוגל לשמור את הידיים שלו לעצמו (וגם, היא מודה בפני עצמה, כי אמיר לא ממש מעניין אותה כשהוא לא חומר לזיון פוטנציאלי. האם זה הופך אותה לנוראית? היא קצת מתביישת). בהודעה החמישית או השישית אמיר מתחיל להישמע עצבני.
ליה כותבת לו במהירות. "אני עסוקה וזה לא מתאים."
"עסוקה עם נתי?"
מתחשק לה לגלגל עיניים, אבל החשק מהול בחרדה.
היא מקלידה במהירות: "צא מהסרט."
אין סיכוי שהוא יודע משהו.
אמיר מנסה טקטיקה חדשה. הוא ייקח אותה לסרט. הוא יקנה לה את הספר הזה שהיא רוצה, הוא לא זוכר את השם שלו-
"מראה כמה אתה מקשיב."
הוא מתגעגע אליה.
אבל היא לא מתגעגעת אליו. היא מחליטה להיות עוקצנית ולומר לו את האמת.
אמיר משיב בקיצור: "את עוד תצטערי על זה."
