שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בית הכאב והתענוג

פוסטים על התמסרות, אהבה, כאב, שבירה, מרדנות, צייתנות, תענוג ועינוג....
בקיצור.. פוסטים על החיים....ועל מה שסביב...
לפני 18 שנים. 22 בינואר 2006 בשעה 7:54

קורע
אוכל
מעכל
שורף
חותך
מבתר
עוקץ
מתגבר
ומתעצם מרגע לרגע
ככה זה עם כאב מבפנים.

לא נותן רגע של שקט.
לשכוח שהוא שם,
לשכוח שהוא קיים
לשכוח את מה שגרם

להרגיש שקט ושלווה
להרגיש את האהבה
שלתוך חור שחור פתאום נשאבה
להרגיש רק כאובה

זה מה שנותר
המעט המפורר
הלב שנשבר

זרה מוכרת - בתוך כל הכאב הזה ושיברון הלב
יש מי שמחזק את ידייך
יש מי שאוהב.

וזה לא מעט
וזו לא רק אני, את יודעת.

חיבוק ענקי
ונשיקה
לפני 18 שנים
סקסיית​(נשלטת) - יודעת שיש לי חברים קרובים
וחברות קרובות יותר
ואנשים בכלל שאוהבים
ותומכים

תודה על החיבוק - זקוקה לו
ומחזירה לך אחד ענק חזרה
עם נשיקה
לפני 18 שנים
zboy{זאתי} - את כותבת יפה, מרגישים אותך,
אני מקווה שהכתיבה גם עזרה קצת במשהו, הקלה,
אנחנו לא יכולים לשכוח, רק להדחיק,
הכי טוב זה להוציא, להקיא ממך את הכאב,
כמו שעשית בכתיבת הקטע הזה,
מאחל לך להרגיש טוב, שזה יעבור,
וימלא אושר ליבך,
zboy
לפני 18 שנים
סקסיית​(נשלטת) - הכתיבה מקלה אבל מנגד גם מזכירה לי את הרגע שהביא לכתיבה
כך שזה מעגל שלפעמים לא נסגר עד שעובר זמן
תודה על האיחולים
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י