בית הכאב והתענוג

זהו!

אני רשמית חזרתי למערכת הפו"פ.

אויש, שוב פעם כל שיחות הטלפון המעודדות האלו ואח"כ להיפגש, להיבהל ואז לחזור הביתה ולהגיד לעצמי אבל ידעת שזה ככה...
אבל איך נמצא את השמנת המובחרת אם לא נטעם מדי פעם אשל ול?ב??ן...

אז אני בתחילת מסעי לשמנת המובחרת... עוד לא יודעת מה מצאתי או אמצא...

לפני שבוע לערך קיבלתי מסר שהיה כתוב בו "כמה שאת יפה, מדהימה. XXX"
מסר חביב לעומת הרבה מסרים אחרים שיש באמתחתי..
בניגוד למסרים כמו: "החזה שלך מדהים, אני רוצה לגמור עליו... צרי קשר.XXX", כן נכון, כבר אני רצה אל בין זרועותיך...
או "הפנים שלך מדהימות... יש לי 25 ס"מ עבה.. רוצה להיפגש?" כאילו... מה????
או "את נראית כלבה טובה, מחפשת מישהו שיוציא אותך לטיולים" הלווו... אני חתולה וגאה... ובכלל ... אני גור אריות מתוק..
ועוד כהנה וכהנה דברים משעשעים יותר או הרבה פחות...

נחזור למסר החביב.

עניתי לו בנימוס תודה וביקשתי לדעת מהיכן הוא ראה אותי.
הוא ענה, החלפנו גם מיילים עקב בעיות רעב קשות של מערכת המסרים של תפוז שבלעה כמה מסרים שנשלחו ולא הגיעו ליעדם.
וכמובן גם מסנג`ר.
הבחור עונה בקיצור, לא מפרט יותר מדי.
הולכת לחטט בנבכי המדיה הוירטואלית ומוצאת מס` תמונות שלו, חמוד, שווה עוגיה...
מה לעשות בחורה שטוחה טוטאלית, בלונדינית אמיתית, קעקועים, עגילים, פירסינג ובכלל ילדים כאלו עם ניצוץ "רע" עושים לי את זה בגדול...
ההתכתבות במסנג`ר צולעת קצת, אבל בסדר, זורמים...
הוא גורם לי להגיר כמויות ריר בלתי נשלטות מכמה אתרים שאם הייתי הבת של רוטשילד הייתי ממזמן פושטת על המקומות האלו וגורמת להן לניקוי פסח מהמדפים...
השיחה חביבה, לא אישית מדי, לא שיטחית, מעניינת מספיק כדי לרצות לשוחח שוב.
מחליפים טלפונים.

ואיך בלונדינית שומרת טלפון שנותנים לה? רושמת את השם שלו נכון ואת המס` של עצמה מתחת
וכמובן שגם טיפשה מספיק להתקשר ולהיות בממתינה של עצמה...
אז מה?
קורה.
התא הבודד שלי לא עובד בפול טיים ג`וב. נתתי לו באותו יום חופש...
התקלה מתוקנת כמעט מיידית..

העוגיון מתקשר ואנחנו מקשקשים על בישולים ואוכל...
חמודדד... אהבתי את השיחה... קצרה אמנם.. אבל כייפית..
קובעים ליום רביעי ב- XXX
יום שלישי חולף בעצלתיים.. מצליחה להפתיע אותו בטלפון לאמבט....

יום רביעי מגיע...

אין פרפרים

אין התרגשות..

אימא!!!! משהו נדפק בי! למה לא מתרגשת???

זה בסדר... זה הגיע אח"כ... בדרך לשם...

מגיעה הביתה מהעבודה, מתקלחת, מתמרחת, מגלחת, שוב מתמרחת...
יוצאת החוצה... קררררררררררררר......
איפור, בגדים...
שיער, אסוף או פזור? החברות קבעו פזור.. אז פזור...
אופס.. מה זה היה?
אני חושבת שאחד הגלמים בבטני פקע... פרפר החל להסתובב חופשי בבטן... העיר את החבר`ה לאט לאט...
הכל מוכן, מאורגן, אני מוכנה ליציאה...
השותף זורק משפט הערכה ושריקה...
חיוך נבוך שלי..
אני בחוץ.
נשימה עמוקה, עצירה קצרה בכספומט וזהו.. אני בדרך...
הפרפרים מתגוששים בבטני..
הוראות הגעה קלילות ומהירות..
אני שם...
הוא יורד..
נכנס לרכב..
ריח טוב..
לא מסתכלת, ביישנית שכמותי..
ההוראות חביבות וקצרות..
הגענו.
מסעדה קטנה, רומנטית משהו, אוכל מעולה..
הוא נבוך גם? לא יודעת.. לא נראה לי... הוא דווקא נראה נינוח..
הוא רואה את הנבוכות שלי.. מלגלג לה מעט בחיוך חמוד...
מביע דעות נחרצות לכאן ולכאן
מביע דיעה חיובית על השרשרת המונחת עליי.. ומביע העדפה ברורה למשטח ההגשה שלה...
די נחוש שכזה
חיוך שובב
מנסה לקרוא אותו קצת, להבין את האדם,
אני שקטה כהרגלי
מזמינה קפה לי הוא מזמין לו קינוח... מסיימים הכל
יוצאים לרכב..
ימינה שמאלה, ישר לכאן ולשם...
חונה...
עולה למעלה..
דירה נקיה להפליא (מדהים שיש גברים כאלה)
מדליקים סיגריות
משוחחים על הא ודא.. מגלים עניין משותף בספרים וקריאה...
"אפשר לנשק אותך?"
כמעט נחנקתי מצחוק... מאיפה הוא בא לי עם השאלה הזו...
האמת שגם הוא לא הבין למה הוא שאל...
בלי לחכות לתשובה הוא נצמד לשפתיי... מנשק טוב הבחור...
טעם טוב
ריח טוב
מרקם נעים
ידיו פולשות ומלטפות את גופי...
אני מתחילה להפשיר..
מתחילה להתלהב... נוגעת .. מנשקת...
ראשו מונח על צד לחיי.. לוחש לאוזני.. "פינטזתי עלייך"...
אני מסמיקה
לא עניתי....
שתקתי
אבל ... מתחילת הערב בערך.... גם אני די חשבתי איך יהיה טעם שפתיו ...
היה טעים..

שווה עוגיה כבר אמרתי?

הכאוס... תיאוריה הלכה למעשה...