בית הכאב והתענוג

אני עומדת כפופה, שעונה על שולחן משרדך.
לגופי רק חזייה, שאר בגדיי מוערמים על הכיסא בצד.
"שאני לא אשמע הגה ממך. כלום. יש כאן אנשים עובדים. שלא תפריעי"
אני מהנהנת בהסכמה
ישבני מורם, אתה יושב על כיסאך, כסא מנהלים.
לבוש.
מביט בי מאחור.
לא יודעת מה אתה הולך לעשות.

יש לנו שעה של שקט.
הודעת כי זאת פגישה חשובה ואין להפריע לך לשום צורך.
נמלים של ריגוש זוחלות במורד גבי למחשבה שמישהו יכול פתאום לפתוח את הדלת ולראות אותנו ככה.

אתה אוחז בידך סרגל מתכת.
רגליי מתוחות, עכוזי מחכה לצליפת המתכת הקרה או ידך החמה.
ממתינה.
רק ההמתנה מעלה בי את החשש שאולי תחליט לוותר.
לא להצליף.
המחשבה לא מסיימת לחלוף בראשי והצליפה הראשונה נוחתת.
מגע המתכת הקרה מותיר שובל חם על עכוזי הימני.
צליפה נוספת נוחתת על עכוזי השמאלי.
ועוד אחת.
ועוד אחת.
גופי מתחיל לרטוט מכאב והתרגשות.
נושכת את שפתיי ורוקעת בשקט בקרקע לסימון הכאב.
אתה ממתין.
מלטף בעדינות את ישבניי הבוערים.
"אפשר להמשיך?" אתה ספק שואל ספק מודיע.
אני מהנהנת לאישור.
6 צליפות מתכת קרה נוחתות בזו אחר זו.
פעם לימין ופעם לשמאל.
הישבן אדום ולוהט למגע ידיך המלטפות.

"תסתובבי" אתה פוקד.
מסתובבת אליך, פטמותיי זקורות מהתרגשות וקור המזגן.
ידך חולפת במגע עדין על סנטרי, שפתיי, אצבעך חוקרת את פנים פי לרגע חולף.
פותח מגירה.
קרקוש של אביזרי משרד עולה באוזניי.
אני מתוחה. לא מזיזה מבטי. כפי שתמיד הורית לי להיות.
דקות קצרות חולפות ואתה פונה אליי.
ידייך מלטפות את שדיי, צובטות את פטמותיי דרך בד החזייה, מתמכרת למגעך האוהב, החם.
תוך כדי הליטוף החזייה יורדת מגופי ואני מרגישה צביטה חדה שלא מפסיקה.
מביטה מטה במהירות ומגלה שתוך כדי ליטוף והפשטתי, הצמדת לפטמותיי מצבטים מאולתרים מאטבי משרד וגומיות.
הכאב חד. לא פוסק.
עיניך מקובעות בפניי.
כל עיוות של פניי מכאב נרשם בעיניך.
על פניך החיוך הקטן, הסדיסטי, החושק, האהו?ב.

ידייך ממשיכות במסען על גופי... מלטפות את ביטני, את מותניי.
הכאב הלוחץ בפטמותיי מתחזק. אני ממשיכה להביט בך.
מהופנטת מהכאב מהופנטת ממך.
אתה מסובב את מותניי בעדינות אין קץ, כאילו בוחן כלי חרסינה עדין.
מטה אותי שוב על שולחנך.
שנייה לפני שמסתובבת מסמן לי שוב עם יד על שפתיך להיות בשקט.

מצפה כבר למגע המתכת הקרה שוב.
אך היא לא מגיעה.
ממתינה דקות מספר.
ואז מגיעה הצליפה הראשונה החמה.
צליפת ידך החשופה.
מחייכת.
אוהבת את ידיך. יותר מכל מכשיר שיש. ידיך יודעות להעניק לי את מה שאני הכי אוהבת.
את הכאב האינטימי, המגע שלך!
10 צליפות סה"כ.
הכאב בפטמותיי לעומת עכוזי הופך נסבל.
רוקעת ברגלי בדיוק בסיום הצליפה העשירית.
אתה מעסה את ישבניי.
מלטף אותם באהבה.
הרוך שאחרי הכאב משחרר ממני את הרטיבות.

אתה מתיישב בכיסאך.
מביט במיציי שנוטפים על רגליי.
מתמכרת לכאב.
לליטוף.
שומעת את הכסא זז.
אתה נעמד.
רעש מתכת עמום ורך. לא ממש מזהה את הרעש.
אתה מתקרב אליי.

מרגישה את איברך עומד, דוקר באחוריי.
ידיך מלטפות.
מרימות מעט את ישבני העגול מעלה. נעמדת על קצות אצבעותיי.
בלי הכנה מוקדמת אתה נדחף לתוכי.
בבת אחת.
מפלח לך מקום בתוך גופי.
בועל אותי בכוח.

אני שלך!

ידיך מלטפות את גופי.
עולות לשדיי, מעסות את פטמותיי בעדינות, לאט לאט משחרר את המצבטים המאולתרים.
זרימת הדם חוזרת והכאב גובר.
הכאב גובר והריגוש מתגבר יחד.
מרגישה את עצמי מסוחררת מהשילוב המטורף.
הדמעות לפתע פורצות.
זורמות במרוץ מטורף על לחיי.
ידך האחת עדיין מעסה את שדיי לסירוגין, ידך השנייה מושכת בשיערי הארוך.
אני מתקמרת אלייך.
נשימותינו גוברות.
דמעותיי ממשיכות.
הטירוף של שנינו גובר.
אנחנו גומרים יחד.
אתה מתפוצץ בתוכי בזרם חזק ואני מתפוצצת עלייך באלפי דמעות וחיוכים.

בעדינות יוצא מתוכי ומסובב אותי אלייך.
מחייך אליי.
מלטף את לחיי הרטובות.
מחבק חזק חזק ושואל בלחש לאוזניי "את בסדר?"
ואני מחייכת
מתרחקת מעט ממך
ולוחשת לעינייך "אני תמיד בסדר כשאני איתך"
אתה מורה לי להתלבש...

נשיקה אחרונה
ואני יוצאת ממשרדך כאילו כלום לא קרה...
נכנסת למעלית, נשענת על המראה הקרירה ועוצמת עיניים...


דקות חולפות


פוקחת את עיניי...
וחתולה גרגרנית נחה על ביטני במיטה...
מחייכת..
חלום ליל קיץ שרבי וחם....

חולמת עלייך לורד שלי

רוצה אותך

אוהבת אותך

שלך!




חלום....