לא סתם אתה משאיר אותי רווקה אה?
אתה מנסה לרמוז לי.
ואני כל כך גרועה בלהבין רמזים.
בלקרוא תמרורים.
השלטים כבר all over the place.
ואני עדיין לא מבינה.
אתה משאיר אותי לבד כדי שאני קצת אדאג לעצמי.
כדי שאטפל בעצמי.
בחרתי במקצוע שלא משאיר לי אוויר.
בחרתי לגור עם כדי לא להשאיר אותה לבד.
בחרתי להאכיל חתולי רחוב.
בחרתי הוצאות של אלפי שקלים,
רק כדי שהוא לא יהיה בחובות.
מתנות ליומהולדת כאילו הח-ן לא צועק הצילו.
הזמנות של אוכל.
לא להשאיר אותו רעב.
הוצאות נלוות שלמי יש כח לכתוב.
דמעות.
קריסה נפשית.
כי אין אותי.
יש את כולם לפניי.
את המשפחה הקורסת.
את החתולים.
את התלמידים.
את ההורים של.
את המנהלת.
את האיחורים שצריך למגר.
את המד דלק הכתום.
רק שבוע שעבר תידלקתי.
אין אותי.
יש גירסה אחרת.
ואתה משאיר אותי לבד.
מסביר לי שעם כל הכבוד לכל הרצון הטוב להתחתן ולהקים בית אני צריכה רגע להקים מאהל מחאה ולנוח רגע.
מכולם.
למצוא את עצמי.
אותי של פעם.
מי יתחתן עם הטירוף הזה תגידי?
מי ישים טבעת לסופת טורנדו?
מי יחתום על הכתובה של כל השגעון הזה?
איזה נשמות חדשות ירצו להיות הילדים של כל הברדק הזה?
וכשמגיע שלט עצור,
אני לא יודעת לעצור.
שבת ארוכה של בכי.
של להתכנס בתוך הפוך ולא לקום.
כדי לא להתמודד עם השלט האדום.
אני לא יודעת איך לעצור ועוצרים אותי.
לחשוב.
להירגע.
לחשב מסלול מחדש.
שבת באה.
ושמה לי מראה ענקית,
ואני לא רוצה להסתכל.
תעיפו את המראה הזאת ממני.
אני לא רוצה לחיות פה בכלל.
אני כלום ושום דבר בעולם שהוא הכל.
אני חיידקית קטנה ולא משמעותית.
אני לא רוצה להיות פה.
שבת פה ואני לא יודעת לנוח.
לחשוב.
להבין.
מה אני רוצה מעצמי.
כי אני לא יודעת.
אין לי מספר.
נתתי לכולם לעקוף אותי.
ואני מחכה מול שלט עם מספרים אדומים בלי פתק.
אני אפילו לא יודעת מה להגיד לרוקחת.
אני לא יודעת איזו תרופה אני צריכה,
אני רק יודעת שיש מיליון פצעים פתוחים.
אבל זה לא חשוב.
אני רוצה להוריש הכל הלאה.
אני גם ככה לא חשובה.
לא לעצמי.
לא להם.
ודי.
תנו לי ללכת מכאן.
עד ששבת יוצאת.
וגם אני.
מהפוך.
עוד שבוע גדוש.
מלא במה לעשות עבור כולם.
וקצת בשביל עצמי.
ואז אתה מעביר אותי שיעור בלהגיד תודה.
על מה שיש ונלקח כמובן מאליו.
ואני מבינה כמה אני טובה,
מומחית.
בלהתלונן.
לראות את הרע.
וסימונה אומרת מזמור לתודה
על כל ביזיון שבא.
והקטע שמיליון פעם העברת אותי את אותם השיעורים.
נכנסתי בכל אותם השערים.
אני פשוט צריכה שוב,
קורס חוזר של ריענון נהיגה.
כי אלו כל פעם אותן ההתרסקויות מחדש.
אותן פגע וברח.
אני פוגעת.
ובורחת מעצמי.
ואין חיר.
סימונה מספרת לי איך הנכד שלה ניצל כי הבליגה.
כי לא הקפידה.
כי אמרה תודה.
תודה סימונה.
הרגע עשית לי ריענון נהיגה.
אל תגידי אוף
תגידי פרק קוף.
חתיכת קופה.
ראשית.
🙊🖤
