משהו עובר על הכלוב ברגע שהטמפרטורות עוברות את 27 מעלות. פתאום צצים פרופילים חדשים, גברים עם מסכת עור, בלי חולצה, ועם רגל אחת מונחת על שולחן קפה מאיקאה.
ונשים? מגיחות כאילו יש צו 8 למתמסרות. חלקן בדיוק חוקרות, חלקן סתם מחפשות ריגוש עונתי, והאפליקציות כבר נראות להן כמו חיקוי של חיקוי, הן מגיעות לכאן, לחפש תקווה או לפחות קהילה עם קצת תחביר.
הגברים כותבים: "אני שולט עם ניסיון ראיתי את כל 50 גוונים פעמיים תקתבי לי את הגבולות שלך אני לא אקרה אבל זה מרגיש לי אינתימי"
בלי סימני פיסוק, בלי מודעות עצמית, בלי טיפת קוהרנטיות, רק גיף של שוט ותחושת שליטה שנשענת על שגיאות כתיב של מישהו שפרש מהיסודי קצת מוקדם מדי.
הנשים, לעומת זאת, מכריזות על גבולות ברורים, ואז מבקשות שתביא חבל, אזיקים ושווארמה (עם השווארמה אני זורם). הן נשלטות טוטאליות, אבל רק אם תהיה עדין, סבלני, ותקרא להן "מלכה" לפחות פעמיים בסשן.
כולם מחפשים "קשר עם עומק", אבל מתכוונים לעומק של שלוש דקות, בתנוחה שמכבדת את כאבי הגב שלהם.
בתמונת פרופיל שלו תמצא ריתמה מושקעת, אבל ברקע תזהה את סדין ספיידרמן מקופל רע. בתמונה שלה יש מבט מסתורי, פילטר מהאינסטגרם של 2017 ותאורה שאומרת "חברה צילמה בשירותים של הבר".
הוא מגיב לסטטוסים כמו לוחם קומנדו, שנייה אחרי פרסום, בלי הקשר, עם פקודה. היא מגיבה בלייק מהוסס, ואז הודעה ארוכה שפותחת ב"מרגיש לי שיש בינינו משהו" תשלח תמונה? ותמשיך בפירוט עם רשימת מכולת שלא תבייש קנייה ברמי לוי לארוחת ערב חג.
אם לא ענית? היא ישר תעלב ותתקוף . אם כן ענית? היא מתפוגגת. אם חסמתי? יעלה פוסט דרמטי.
אחרי החגים? כולם נעלמים, כמו זיעה אחרי מקלחת פושרת.
לא, לא כל קינקי ביוני הוא תייר רגשי בתחפושת של דום ושפחה, אבל אם באתם רק כדי להעביר את הזמן עד שהמזגן חוזר לפעולה, תביאו מגבת משלכם, אנחנו לא מנקים אחריכם.
ובבקשה, תשאירו את הקיקסטארט שלכם לבדסמ, שוט מפלסטיק, כינוי דרמטי וסיפור כיסוי זה טוב למי שמחפש תחפושת, לא חיבור.
לא כי אני סנטימנטלי, אלא כי יש בזה משהו שגורם לי לראות את עצמי יותר טוב.
אני עדיין לא יודע איפה את נשברת, אבל אני כן יודע לזהות מתי מישהי מנסה להסתיר את זה יותר טוב ממני.
את חושבת שזה עלייך, אבל רוב הזמן אני עסוק בלבחון את עצמי, איך את רואה אותי,
אם העיניים שלך יקלטו את כל מה שאני לא מוכן להודות בו, אם תדעי לשחק את המשחק, או לפחות לא לשבור את הכלים לפני שאני אספיק להרכיב אותך מחדש.
את מתמסרת רק כדי לבדוק אם אני שם,
ואני שם, תמיד, שולט בתמונה, בפסקול, ובזווית שאת רואה אותי בה.
זה לא משחק של שליטה, זה פשוט תזכורת שאני עדיין טוב בזה, גם כשאני שואל אותך אם את מרגישה בטוחה.
השלב הזה, לפני שהכאב נהיה אישי,
לפני שהשליטה דורשת ממני להוריד שכבת הגנה,
לפני שהפוזה שלי כבר לא מספיקה בשביל להסביר למה אני בודד, זה החלק שאני הכי אוהב, כי את עוד לא יודעת כמה אני מפחד שתגלי מי אני.
כל שתיקה שלך היא אתגר, כל חיוך זה מבחן,
ואני, כמובן, מצטיין, לפחות כל עוד את לא שואלת שאלות קשות מדי.
אבל עמוק בפנים, גם אני כבר מריץ תרחישים, לא של שליטה, של נטישה, בודק אם תברחי כשזה יהפוך קרוב מדי.
היכרות בעולם השליטה היא פרדוקס, אנחנו לא באמת מחפשים "חיבור", אנחנו פשוט רוצים לראות אם יש מישהו מספיק אמיץ להיכנס לקרקס הזה שמתחולל אצלנו בראש, בלי לצאת עם שריטה שדורשת סליחה.
אנחנו לא באמת מחפשים קשר,
אנחנו רוצים לדעת אם מישהו יסכים לראות אותנו, להתפעל, ואולי, אם אנחנו ממש ברי מזל, גם להישאר רגע אחרי שנפסיק להרשים.
בפנטזיה, זה כוח, שליטה, עומק, משחק מסוכן בין גבולות הגוף לנפש. הוא דום, השתקפות של הפנטזיה, חד, רגיש, כריזמטי, יודע לגעת בדיוק איפה שכואב ולעשות את זה מתוך הקשבה עמוקה.
במציאות? לפעמים זה פשוט עוד גבר שמחביא חוסר ביטחון מתחת למסכת עור. והיא, מישהי שמפנטזת על להישלט, כי היא כבר לא סומכת על עצמה לקבל החלטות.
בדס"מ לא מתחיל בחדר חשוך עם אזיקים, הוא מתחיל בשקט, בצל של טראומה שמבקשת לפרק את עצמה בדרכים בטוחות, באדם שנוגע בך במקום שבו העולם הקודם הרס ואתה בודק אם אפשר לבנות עליו עולם חדש.
יש קו דק, דק מדי, בין פנטזיה להישרדות. הנשלטת שנמסה מהכאב היא לפעמים הילדה שלא הקשיבו לה אף פעם, בעטו בה פעם אחת יותר מדי. הדום שמכתיב כל תנועה הוא לפעמים זה שנשבר מבפנים יותר מדי פעמים. הפוזה היא רקהתחלה, המשחק האמיתי מתחיל כשאתה מוכן לראות את הבן אדם מאחורי הקול הרועם או הגוף הכנוע.
דינמיקה בדס"מית אמיתית? היא לא על שליטה, היא על כנות רדיקלית, אינטימיות שדורשת אומץ מטורף. היא המקום שבו אתה חושף פנטזיה ומקבל במקומה מראה.
אם אתה לא בנוי לראות את מה שמשתקף שם, אולי עדיף שתשאיר את הפטיש שלך בתחתונים.
לפעמים, אתה מגלה שכל מה שרצית זה מישהו שיכבוש אותך. אבל כל מה שאתה באמת צריך, זה מישהו שיישאר כשכבר אין במה להתחבא.
