התחלה חדשה

זה נמאס לי השנה ממנה. ושתלך היא ביחד עם בעלה (אחי היקר) לעזאזל.
אחרי 20 שנות הכרות עימה מתוכן 16 שנות נישואין אליו היא עוד מתחשבנת על
המשפחה שלי והמשפחה שלו. מה נשאר מהמשפחה שלו אבא אחד אחות אחת
ובת דודה גילגול שני. זה כל המשפחה שלו.
אבל מה המשפחה שלו קיימת רק "כשצריכים" אותה. כשלא צריכים הם לא קיימים
ולא ראויים להתייחסות. אבל אוי ואבוי אם "כשצריכים" הם לא מתייצבים לדגל, כי
יש להם משהו חשוב משלהם לעשות, שהוא לא נראה כל כך חשוב לה.
כן, הבן הבכור שלה (האחיין שלי) נולד בדיוק בתאריך היום הולדת שלי. קיבלתי אותו
מתנה ליום הולדתי ה-25. ואם כל התזכורת הזאת, כבר שנים שיום ההולדת שלי נשכח
ולא קיים. אני יכולה להתקשר אליו לאחל לו מזל טוב, ולשמוע שקט מהצד השני, אף אחד
לא יודע, אף אחד לא זוכר אם אחי היקר לא מזכיר להם. יש לה 8 אחיינים ותאמינו לי
את כולם היא זוכרת. המשפחה של בעלה לא קיימת. התרגלתי, אבל החלטתי להחזיר
את אותו היחס.
ביום שישי אחי התקשר אלי בבוקר לשאול אותי לגבי שעת אזכרה כלשהי שהיינו אמורים
להיות בבוקר, וכדרך אגב הוא מציין בפני שיום הולדת של אישתו שתחיה חל בדיוק היום.
שאלתי אותו אם הוא ממש רוצה תגובה, והתשובה שלו היתה רק אמרתי לך. ואז אמרתי
לו את כל אשר בליבי. והוא עוד ציין שאשתו לא הבינה למה התעלמתי ממנה באחת
ההרקדות שנפגשנו לפני כשבוע וגם הוא לא כל-כך מבין על שום מה ולמה.
אם כל הכבוד לאחי הבכור, אני יודעת שטמטום זו תכונה מולדת, אבל לא מועברת מאחד
לשני. אני יודעת שאם הזמן בני זוג הופכים להיות דומים אחת לשניה מחשבתית וחיצונית,
אבל לא מעבירים דברים מולדים אחד לשניה. פה קיבלתי את ההוכחה שזה מועבר. הוא
הפך להיות מטומטם. 24 שנים גדלנו ביחד, והוא לא קלט למה התעלמתי ממנה ועוד
במפגיע כל כך.
אז הסברתי לו למה, ואמרתי גם אם לא ניגשתי ורק עשיתי שלום מרחוק, היא יכלה לגשת אלי
ולא לחכות לי שאגש אליה. יכלה לשם שינוי למחול מכבודה הרב שהיא רוכשת לעצמה
שגם על זה אני לא יודעת ממה.
אז זהו כל מי שקורא ויקרא פה את הבלוג הזה יש לי חדשות בשבילו ושיזהר, יש תכונות מולדות כמו טמטום, שאם השנים אם לא נזהרים הם מועברים מאחד לשניה. אם כל
הכבוד, צריכים לשמור על האני שלי גם אם זה לא תמיד הולך ביחד עם הזוגיות.

אז שבוע טוב לכולכם, וקצת חומר למחשבה. היגיע הזמן להפסיק עם המשפחה שלי
והמשפחה שלו/ה. התחתנו כדי להאחד. לא כדי שיהיה חומר למריבה.

חייבת למצוא מישהי באזור הקריות שמכינה קראפלך (כיסונים) עם בשר, צריכה את זה לראש השנה ויום כיפור (אני רצינית ביותר), הקבועה שלי שהייתי קונה ממנה, בעלה חולה והיא לא מכינה אוכל לאחרים יותר.
בבקשה לא לשלוח אותי למקררים של הסופר. לא מתכוונת להיחנק איתם.
תודה לכל המקדימים בעזרה. אפשר להשאיר לי פה טלפונים של נשים שמכינות או בהודעות. ממש ממש תודה למי שתתן לי מספרי טלפון.

אדונילי נסע היום לסוף שבוע עם האישה והילדים
טען שהוא צריך לנוח. לא היה לי נעים לצחוק לו בפנים "לנוח"!!!
ברבעון האחרון הוא חודש וחצי היה חולה, לא מתפקד ישן, נח על מי מנוחות,
בסוטול קבוע מהאנטיביוטיקה. שבוע אחד בטבריה (באוגוסט. מי יורד לטבריה
באוגוסט? האנטיביוטיקה גמרה לו על תאי המוח החושבים). שבוע אחד עבודה
תחילת שנת הלימודים ואדונילי עייף. רוצה לנוח. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

הצעתי לו לבוא בתור הכלבה שתחכה עד שיסיימו את עינייניהם ולנקות אותם אחרי
כל פעילות כלשהי שלהם (כל אחד בנפרד, ובזמן הרצוי לו). אדונילי טען ששתי
פולניות ביחד זה יותר מידי בשבילו. עדיף לו להשאר בבית.
וותרתי.
קופה טובה שכמוני.

עוד מעט אני מסיימת את יום העבודה שלי.
קשה לי לעבור אותו אדונילי בלי SMS אחד ממך.
לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה. חשבתי שהתרגלתי, שאוכל להתגבר על היום הזה, אבל זה קשה. תאמין לי עדיף לי להיות מוקפאת מאשר לדעת שאני לא, אבל גם לא יכולה לשמוע ממך. כשאני מוקפאת אני יכולה לשלוח הודעות למרות שאני יודעת שלא תענה להם. אבל היום אפילו את זה לא.
אני צריכה להתנחם שאני יכולה לכתוב בבלוג שביקשת שיהיה לי.
(וכדאי לך להתקשר אלי היום. יש לי הרבה, הרבה מה לספר לך. זאת המלצתי שלי אליך להיום).

ממני הקופה (זונה) שלך

יש לי סחרחורת כבר שעה. הכל מסתובב. חושבת שזה בגלל השעה המאוחרת שהלכתי לישון אתמול. חייבת לקצר את זמן ההרקדה שלי לפחות בשעה. החשכתי את החדר במשרד עובדת בחושך. מקווה ומייחלת כבר לשעה 14.00 ללכת הביתה. יום לא קל עוד מחכה לי, ריצות לחוגים, קניות, ועוד הליכה בערב (חובה). מקווה מאוד לראות את עצמי ב-23.00 במצב נוחר טוטאלי.

לכבוד יום נישואיך אדונילי, התלבשתי חגיגית היום,
חולצה לבנה עם רקמה עדינה.
התאפרתי לכבודך עם צלליות, סומק ואודם.
לא אציק לך היום אחכה בסבלנות עד שתתפנה אלי.
"כל הגן לבש לבן תכלת וארגמן" (קשור לט"ו בשבט אבל לא נורא)

יום נישואין שמח לך אדונילי ולאשתך.
מקווה כי תדא לדאוג לפנק אותה ביום חגכם זה.
מי ייתן ותמשיכו הלאה לעוד שנים רבות ללא הרבה תקלות בדרך.

נמאס לי מהלחות הזאת. לא יכולה לסבול אותה. היא עושה לי נזקים.
כבר חודש מאז שחזרתי למסלול הרגיל של ההרקדות, ותמיד באמצע או בסוף
ההרקדה נתפסים לי השרירים. בהתחלה חשבתי שזה בגלל הנעל השטוחה מידי
שאני רוקדת איתה. החלפתי נעל וזה לא עזר. עד שיום אחד נתפס לי השריר
בעבודה ואז נפל לי האסימון.
אני נמצאת בלחות נוראית, מגיעה למקום שממוזג בצורה של מחסן/מקרר בשר. הכל
נתפס ואני לא יכולה ללכת בסוף ההרקדה, באמצע ההרקדה יוצאים לשירותים/לעשן
וסתם לדבר ואתה נמצא שוב בלחות וחוזר למזגן. למחרת זה היום הכי קשה ללכת.
בהרקדה עצמה משתדלת לא לשבת כי אחרת אני לא אתרומם. הכל כבר ייתפס. כמה
זמן עוד נשאר לימי הלחות הקשים?
התחלתי לעשות טבלת ייאוש.

אדונילי יקירי לי
פטמותי ואני (אישית) מודות לך על התחשבותך הכנה היום בכך שהסכמת להמיר את העונש שניתן לנו מנעצים בחזיה (בשעת העבודה כמובן) לנייר מקופל (A4) שבו ציינתי את כל מעלותיך הטובות בתוך התחתונים.
מי ירצה אדונילי וירבו כמוך האדונים הטובים,המתחשבים והנכבדים

וכן, אדונילי יודע שאני אישה נשואה, אם ל-2 ילדים והסטטוס שלו לא שונה משלי בהרבה. (לכל התמהים והתמהות. קצת הומור לא יזיק פה)

[size=150%][size=150%][color=silver][color=lime]אני הקופה, זונה, כלבה של אדונילי. מוכנה בשבילך ללקק, למצוץ, לינוק, לבלוע, וכל אשר יבקש לבך. מוכנה לעמוד לרשותך ולענות על גחמותיך באשר הם.[/si[/color][/color]ze][/size]