מתחילה

יושבת בים. עוד כוס ועוד כוס...

מחכה לפגישה איתו.

כבר שבועיים שחיכיתי, אנחנו צריכים לדבר. לא רוצה לדבר, רוצה רק לאהוב. פוחדת לדבר, פוחדת לאבד את מה שאך בקושי התחיל.

עוד כוס ועוד כוס. הוא עסוק, אינו עונה להודעות. תהיי אצלי ב21:30. 

עוד כוס. שותה מהר ומשלמת חשבון בעמידה. שתויה אני מזמינה את אלוהי הגט טקסי. חבל שאלוהי הבטריה לא שמע עליו.

אני מגיעה אליו באיחור של 25 דקות.

"לעלות אדוני?"

"כן. בהחלט".

נכנסת שיכורה, מלאה בחול של ים ובריח של סיגריות.

הוא כועס. "מגיעה שיכורה?"

"כן אדוני".

שיחה כבר לא תהיה היום.

"אם אי אפשר להשתמש במוח שלך, אשתמש בגוף שלך".

הוא גורר אותי למקלחת, מוריד אותי על ארבע. המים חמים. הוא רוחץ אותי כשאני על ארבע. מסבן בכל מיני סבונים, חופף, שוטף, מנקה. נעים לי כל כך ואני אסירת תודה. 

"פעם הבאה תקבלי מים קרים, זה מה שמגיע לך". אני מרגישה מתז מים קרים, אזהרה לפעם הבאה.

הוא לוקח אותי למיטה. כולי ניחוחות של מקלחת, כמו חדשה.

הוא משתמש בי. כמו בובה, מזיז מתנוחה לתנוחה. חודר לתוכי. 

אני רוצה לאהוב אותו. אני כבר אוהבת אותו. רוצה להרגיש אותו גומר. רוצה לענג אותו, לשמש אותו, להשתייך.

הוא גומר. אני בולעת אותו לתוך גופי. מרגישה שהוא חלק ממני ואני שלו.

הוא מחבק, רוצה אותי קרובה לידו בלילה. אני זזה וזזה וזזה. 

ישנה ביום ולא מצליחה להרדם בלילה. שיכורה, צמאה, לא ממושמעת. 

הוא לא ישן טוב בגללי. מקווה שיצליח לעבוד ושירצה שאבוא עוד ועוד ועוד. 

בוקר. הוא הלך ואני בבית שלו, לבד. מרגישה גאווה, אני שלו.

והשיחה?

היא עוד תגיע. היא תהיה טובה. אני לא פוחדת יותר.