ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

***

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 13:28


כשעמדתי נפעמת מול אנדרטת האריה הגוסס בעיר לוצרן שבשווייץ, נזכרתי בשני אריות הברונזה האדירים בטירפארק, גן החיות הפחות מפורסם בברלין, שהוא רחב ידיים בהגזמה, ולצד השבילים ובין המכלאות שוכנים עשרות פסלי בע"ח.


האריה של לוצרן פוסל בשנת 1821 לזכר מאות חיילי המשמר השווייצרי, שנהרגו ב-10 באוגוסט 1792, במהלך המהפכה הצרפתית, כאשר הגנו על ארמון הטווילרי בפריז.

טירפארק הוא גן החיות של מזרח ברלין בטרם איחוד העיר.
אני אוהבת אריות.

מוזיאון פרגמון, ברלין


פירנצה


פירנצה


תל חי


אברדין


אנדרטת ויקטוריה, לונדון


כיכר טרפלגר, לונדון


ולסיום, ברוח הכלוב, התמסרות בסן סבסטיאן, ספרד

לפני 9 חודשים. 29 בינואר 2024 בשעה 2:58

אחרי שתתבהר התמונה בלבכם, דברו איתי ישירות, בכנות ובאומץ.

אל תמציאו דרכים עקלקלות ושבילים פתלתלים כדי להתחמק. אני יכולה לספוג את האמת שלכם גם אם אתאכזב.

האכזבה ניתנת לעיכול, השקר והפחדנות, לא.

אמת ושקר

לפני 10 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 2:59

רק כשאני מתרחקת,

ונוצר מרווח לסיבוב הראש לאחור,

אני מצליחה לראות את הבולדרים שעברתי זה עתה,

את האתלטיות שנדרשה ממני, במתיחת הרגל גבוה למרומי הסלע,

ואת האומץ אליו נדרשתי לנחיתה ברגליים מקופלות, אל תחתיתו.

כמו רק עכשיו הסתיים הטיפוס אל מרום הדקל, ומתוך קן הבזים שבצמרתו, אני מתבוננת מטה. 

כך זה תמיד,

שהדרך נכבשת אינסטינקטיבית 

והתובנה מסתדרת כשאני צועדת בה שוב וירטואלית.

טוטם, Stanley Park, ונקובר, קנדה

לפני 10 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 2:55

פעם אהבתי איש יקר, בינתיים הוא כבר מת. ולמה נזכרתי בו? כי הייתה לו יכולת מופלאה להפוך כל דבר שאמרתי למשהו שונה לחלוטין מכוונתי המקורית. לדבר איתו היה כמו לנוע בתוך סבך ג'ונגלי שרק מצ'טה משובחת יכולה לו. אממה, עד שהצלחתי לקצוץ ענף אחד, הוא גידל שניים חדשים, אסוציאטיביים לגמרי, והטביע אותי בעוד ועוד רעיונות והקשרים. 

המוח שלו טס במהירות האור, ההומור שלו היה יבש ועצי, והכי גרוע, הוא נהג לנאום תוך כדי תנועה, הולך ושב בין חדרי הבית, מנופף בידיו הארוכות ומסביר, מסחרר, מבהיר ומבאר.

 One man show

מהזן המשובח ביותר.

אבל, פה ושם הייתי נסחפת אחר פירור רעיון ומפליגה למחוזות אישיים, מבררת ביני לבין עצמי סוגיה וכותבת לעצמי משפט או שניים. בחסות שטף המילים שלו ומתוך הערפל, צמחה בזכותו לא אחת אורגזמה תודעתית נפלאה.

 

 

 

לפני 10 חודשים. 26 בינואר 2024 בשעה 2:57

כשאני מתכופפת אני נהיית מודעת לתחת שלי שנמצא עכשיו גבוה מעל שאר איברי הגוף. אני מרגישה את המבטים עליו. עיניים מלטפות אותו, אומדות את גודלו ואת עמידותו, מדמיינות אותו מזמין ומשתוקק. הרבה לפני כל מגע שהוא, אלו העיניים שמקיפות ומערטלות אותו במבט חודר. אחר כך מצטרפות כף יד ועוד אחת, אצבע ועוד אחת, ממששות, מלטפות, צובטות, מפליקות, חודרות באיטיות ויותר מהר, נסוגות ומותירות כמיהה, שבות ואיתן תחושת מלאות. כשאני מתכופפת הישבן שלי הוא מרכז העניינים הבלעדי והוא זה שמשפיע על כל השאר.

לפני 10 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 14:22

איך הופכים ספסל ליצירת אמנות?

כאשר שמים לב לפרטים, כשחושבים על יופיו של המרחב הציבורי, וכשרואים קשר בין פרקטיות לעיצוב.

יש לי חיבה מיוחדת לספסלים. אולי היא קשורה לפסקי הזמן לסיגריה שנהגתי לקחת לעצמי בימים בהם עוד עישנתי.

ספסל הוא מקום עצירה, מקום מנוחה שתמיד אפשר למצוא בו פרטנר/ית לשיחה או סתם לבהות בנוף, כי ספסל שמכבד את עצמו תמיד יונח במקום המתאים לזמן איכות.

הפרגים בסקוטלנד הם פרחי זיכרון לחללי המלחמות.

לפני 10 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 2:58

מי אשר ידע את עץ האלון, עץ האמת, חוכמתו,

מי אשר בנה לו מעגל של אבנים

להלך בינו לבין עצמו, בין עולם אחד לאחר,

צבעיו משתנים מבוהק לעכור וחזרה,

מפני אי הטוהר של העולם.

מי אשר רקד את ריקודו עם ירח,

בגאותו ושפלו של הים,

מיילל מראש מצוק, בכיו קורע,

בין לידה, חיים ומוות.

מי אשר התפתל במבוכי היער,

חסר רחמים וחסד,

ריק גדול בלבבו וחוסר אינסופי,

לוקק באשמורת אחרונה טל מפאת שדה.

Machrie Moor Standing Stones

האי אראן, סקוטלנד

 

לפני 10 חודשים. 24 בינואר 2024 בשעה 2:57

פעם, מזמן, 

ראיתי כנפי מלאך מולבשות על איש,

והוא בחש בתוכי גלים של ים,

כשהתנמלתי על זרועו לחבקני.

 

לפני 10 חודשים. 23 בינואר 2024 בשעה 2:59

גוגל היודע-כל מעדכן.

המקומות בהם ביקרת בשנת 2023:

10 מדינות

56 ערים

151 מקומות

בשנת 2023 עברת מרחק כולל של 27,940 ק"מ.

זאת הייתה שנה טובה, אם כי, ולמרות המאמץ שעשיתי, היא לא התעלתה על שנת 2022. קורונה ומלחמות מקלקלות את הרצף וכשאני כבר נכנסת בתנופה למימוש, יש קלקולים בלתי צפויים.

מה בסה"כ ביקשתי? לנסוע 5 פעמים בשנה ל-3 חודשים במצטבר? האם זאת תשוקה מוגזמת? 

גשר הרכבת ב Cullen, סקוטלנד

 

לפני 10 חודשים. 22 בינואר 2024 בשעה 2:57

לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את כל הממבו ג'מבו הזה של יחסים עם גבר. הרבה תסכול בשביל קצת הנאה ואושר חולף.

כל המאמץ המחשבתי והרגשי בשיפור עצמי, ההתכווננות אליו, הרחבת הגבולות, פיתוח המודעות לניואנסים המרכיבים את מצב רוחו, ומעל לכל, ההשקעה בתקשורת.

מירוץ עכברים מתמשך, מבוך מסובך שאם הגעתי סוף סוף לקצהו מחכה לי שם חתיכת גבינה ישנה או במבה עטופה בחמאת בוטנים יבשה.

(למען הסר ספק, לא מכוון אישית לאף אחד).