***

כל שנה כשמתקרבים לחג שבועות הרוחות מתגברות. הן נושבות חזק בשעות הצהרים המאוחרות, מניפות בזעם עלים וזרדים וניירות תועים. הן נאבקות בציפורים המנסות לעוף למחוז חפצן והן שורקות בזעם, מי ישמע. עוד לא ממש קיץ וכל הדאווין הזה מתפוצץ על הראש בחגיגת שבועות בשדה, בענן אבק שנדבק לזיעה שעל הפנים, שומר נפשו ירחק. ואז, כשנגמר אחרון חגי השנה וסיוט הזוועות הקיצי מתחיל באמת, הן נעלמות. דברו איתנו בינואר, הן מסננות בשין שורקת ובס' סורקת, כנראה שנשוב אבל רטובות יותר.

(תמונה אחת מקומית ושתיים לא. מי היא מי?)