***

ברור שהמוכר בחנות סיפר לי בהתלהבות שבמקרר הזה לא יווצר קרח. ברור שנוצר, איך לא. הרי אני מוציאה כל יום לפחות קרחום אחד להתחבק איתו ברגעי מצוקה. (סשן קרח זאת אני), ואין זו פתיחת הפריזר היחידה (גלידה למשל). דחיתי את ביצוע המשימה כי כידוע אין משמח כהעלמת עין מדברים שצריך לעשות עד שאמרתי לעצמי: יש צחוקים ויש חלאס, ונערכתי כמיטב מסורת הפשרת המקררים לדורותיהם, עם סמרטוטים ומגבות סביב. באופן מפתיע, אחרי לא יותר משעה וחצי, קפצו גושי הקרח בשלמותם מהדפנות ונאספו אל הכיור בטרם גרמו נזק. קצת ניגובים, קצת ניקיון על הדרך, קצת סדר (אני באמת צריכה וודקה בפריזר?) והופה, כולי גאווה ועזוז על המבצע.

(מתנצלת על הטקסטים פארש שאני מעלה לאחרונה. הסיבה ידועה, חם).

(זה ציור...)