*מחוך
קשב וריכוז
Time Blindness
דלקת ראות
מחשבה בנאלית נדושה כרגיל בעצם
*******
...ובינתיים, למרות ואף על פי, הודות ובגלל, בדרך אגב ואקומה
אני סיימתי את החלק מספר 4 שיהיה מחובר לצד השמאלי. נראה לי... נו, איך "סיימתי". הוא מוכן לשלב "6: לחבר את החלקים".
לקח לי המון זמן להגיע למצב הזה. כמה פעמים שיניתי את הכיוונים של המסלולים. ישבתי שעות ובדקתי איך היו שמים, מנתבים הbonding ,העצמות, במאה 18. חפרתי בתוך הספר שלי על המחוכים היסטוריים שלפי ההוראות שלו אני תופרת. האלבומים עם תמונות מאותה תקופה שיש לי בבית. באינטרנט, גם בתמונות, גם בהסברים. אתרים של מוזאונים ומרכזים שחוקרים ואוספים ולומדים ומלמדים את תולדות ואומנות התפירה ההיסטורית, תולדות ההלבשה. עברתי תמונה תמונה את הגלריות שלהם ששם הם מראים את הבגדים מהתקופות מסוימות (עם כפפות לבנות על כפות ידיים, כשהבגד עטוף בנייר פרגמנט...)... בלוגים של בנות מדהומות התופרות בגדים בצורה היסטורית (עד כמה זה אפשרי, כמובן).
תמונות, סרטונים, צילומים, הסברים, תרשימים, ציורים, סרטוטים...
בקיצור - ציירתי, חישבתי, מחקתי, סירטטתי, חישבתי, מחקתי, שירטטתי, תפרתי, פרמתי, מחקתי, סירטטתי, תפרתי, הכנסתי עצמות, הוצאתי, פרמתי, מחקתי, זרקתי לקיר, צעקתי, צרחתי, קיללתי, סרטטתי, תפרתי, פרמתי, גזרתי חורים בבד, תיקנתי, קיללתי, בכיתי, התלוננתי, נשבעתי שלא אגע בתפירה שוב בכלל כי הידיים שלי לא מיועדים לזה, נשבעתי שלא אגע במחוכים במיוחד וספציפי במחוך הזה. מחקתי. סרתתי, חישבתי, מחקתי...
ובסוף - ראיתי במבט הפנימי איך אני רוצה שהכווים של העצמות יהיו... בחלק הזה.
אז לקחתי נשימה עמוקה, תפרתי לפי הקווים הנכונים, הכנסתי עצמות, סגרתי מסביב והחלק מספר 4 מצד השמאלי מחכה למשותפים שלו בדורה הזאת...
*****
והמשותפות, שאר החלקים, כל ה11, עברו את השלב ה3.
שזה: "לחבר את כל 3 שכבות של בדים שיש בכל חלק עם תכים זיג זאג בצעד רחב, כדי שהן לא יזזו בתפירה אחר כך". ממש ככה.
לפתא, השלב הזה נכון להיום היה הכי קשה לי!
למרות שהוא נראה הכי פשוט ולא דורש שום דיוק או תפירה נקיה ומסודרת, זה היה כל כך משעמם שאני בסוף הייתי מוכנה לוותר עליו למרות שאני יודעת שהוא בלתי נמנע, חיובי והכרחי לגמרי. התלוננתי, נשחתי שמיכה (הבת שלי ה15 חולה כבר שבוע עם דלקת ראות ואני לידה 24/7 במיטה - כרית, מזרן, מטפלת, מלטפת, מסז'יסטית... ומה לא... אז גם תופרת) - אז נשכתי שמיכה, צעקתי, הבת שלי ליטפה אותי ודיברה איתי בקול מרגיע כמו שאני מדברת איתה כשהיא בוכה שהציור או רקמה או סריגה שלה לא יוצאים כמו שהיא תכננה. או התהליך של יצירה במציאות יוצא יותר מסובך וארוך מאיך שהוא נראה בסרטון בטיק טוק...
וווווווווווו - טא-דאם! 
יש עליי 11 החלקים שעברו את השלב המתיש הזה. לקך לי כמה ימים! שעות עבודה!!!! וחשבתי שיקח לי שעתיים גג...
******
Time Blindness - זה באמת מצב גרוע, מבאס, מביך נורא, קשה מאוד. בעיקר להתמודד מול העצות מאנשים טובי לב שבאמת מנסים לעזור ובאמת חושבים שאני לא ניסיתי את מה שהם אומרים לי... ואני כל פעם מנסה לא לבכות / לצעוק / לברוח / להעלם / להתעלב / לספר להם איך אני כבר ניסיתי את כל זה X פעמים וגם בנוסף כל האותיות בא-ב לועזי, קירילי, עברי וחזרתי ללועזי אם מספרים.
שכל זה פשוט לא עובד... שיש לי שיטות שלי שעוזרות לי, אחרת לא הייתי מצליחה להשיג כלום ממה שהצלחתי (שזה המון, תאמינו לי, אני יודעת מה אני שווה וכמה עשיתי. כשאני מתלוננת שלא הצלחתי ולא עשיתי, זה מפני שאני יודעת כמה יכולתי להשיג ולעשות לולא... לולא... לולא...). אבל זה המקסימום שלי. לפחות נכון לעכשיו. נכון לרמת הלחץ שיש לי כרגע...
******
אני ממש מפסוטית מאיך החלק הזה יצא.
והחלק מספר 4 מצד הימין כבר תפור לחצי. תוך יום אחד. כי אני כבר יודעת מה אני רוצה ואיך אני עושה את זה...
