ערב שישי נופל האסימון.
כל השיח איתו על מה
אני אוהבת/לא אוהבת
לא משרת אותי. להפך.
שיח מקטין שמביא אותי
כמו ספר פתוח לידיים שלו.
אז שיתאמץ.
-כל אישה יודעת
כמה חשוב להוציא את המיץ מהגבר.
אז אני מתחילה לסחוט.
______________________
הוא זורק לי איזו שאלה
משהו על ההבדל בין חרמנית למיוחמת?!
אני לא עונה לו יותר.
פתאום אני "לא" שומעת טוב.
______________
-"תגידי, יש לך ירידה בשמיעה?"
הוא מתחיל להתעצבן ואני סוחטת.
אני עונה לו בכייף, בסבלנות.
"חביבי, אני לא עונה לתחקירים שלך יותר"
___________________
הגבר סחוט. עוד לא יוצא המיץ.
'את תעני על מה ששואלים אותך'.
כן כן. ברור.
מתאפקת שלא לצחוק לו בפנים.
נו, הנה, תשאל משהו.
____________________
לא שואל. אומר.
" תדחפי אצבע. תראי לי."
מכניסה. מוציאה. מגישה לו.
האצבע מבריקה. יש מיץ. אצלי.
הוא מחייך כאילו גמר 7 פעמים ברצף.
"את מיוחמת. זאת התשובה לשאלה ששאלתי קודם.
הנה ענית לי. הכוס שלך עונה.
עכשיו תמצצי ותנקי את עצמך". נמשיך.
__________________
נשכבת לידו. הוא לוחש לי. בטון חלש. ממש חלש.
"את שומעת?"
-כן..
"וואו איזהההה מזל!" הוא צועק.
כבר חשבתי שיש לך ירידה בשמיעה
ואצטרך להחליף אותך.
------------------------
"בואי נעשה לך סדר" הוא אומר
ומתחיל למנות:
1. לשמחתי, את שומעת נהדר.
2. את תעני על מה ששואלים אותך.
3. אני מתאפק שלא להתפוצץ מצחוק.
אבל עד שתכנעי ותצייתי כמו שצריך-
אני אטפל בך טוב טוב. מבטיח.
4. הצעה קלילה כי אני מחבב אותך.
תתחילי למהר עם סעיף 3. חבל עלייך.
--------------------
לסיכום-
"יודעת כל אישה להוציא מיץ מגבר".
ואני שוחה במיץ של עצמי.
