הרבה שיחות סיכום על שנה של חרא.
השפה שלי נהיית בוטה ומאד לא איכותית
כשעולים לי זכרונות מ7 באוקטובר 23.
אוותר על השיתוף. איבדתי חמלה. עדיף שאסתום.
היו עוד כמה ימים מינואר עד אוקטובר ההוא.
אבל גם בהם נדרשתי לאתגרים שלימדו אותי, עליי.
הכי טוב שאכתוב על דצמבר.
איפהשהוא בתחילת דצמבר באתי להריח קצת סקס.
זה זורם בדם, אבל עם רמת השליטה "היוצאת דופן" פה.
היה מספיק לי רק להריח. לא היה בא לי לטעום.
כמו שובל של בושם. מריחה והולכת.
והוא הגיע מהר הפעם. והריח הזה התערבב
ותפס אותי, לא מצליחה להבין איך/למה.
לא דומה לי בכלום. לא הייתי מתייחסת אליו בחוץ.
הייתי קמה לכבודו באוטובוס. מאפשרת שיעקוף
אותי בתור. יד במעבר חצייה? אני מכבדת מבוגרים.
סתאם. מגעילה. טוב נו. אז גם הוא-
רגוע מדיי לאש שאני. אולי היה עושה לי סיור
בעיר בירה ושולח אותי לדרכי. לא יותר.
כמה עבר מדצמבר? חודש. מכירים שבועיים.
והופס, תפסתי את המשלים לשגעון והטמטום
שיש לי בראש. אני מתחרמנת כשהוא עושה לי פווו.
הוא יתקן ויגיד מתייחמת. ויצעק עלי לאסוף את השיער.
ויקפיד על "כן אדוני". וידחוק אותי לפינה ואשנא אותו.
והוא ילך ויבוא. וכשאני הולכת- הוא לא הולך.
והוא תופס קצר. מנסה להבין. לאזן.
והמוח הדפוק שלו כאילו המשלים של המוח המיני שלי.
ושנינו פה. כי אולי הוא יודע, מה שגם אני כבר מבינה.
ששווה להשאר. רק כדי שאוכל להשתפשף לו על הרגל.
ולהיות טובה. ורעה. ומבויישת. ועדינה. ונחנקת.
מתחרמנת/ייחמת. מתמודדת. וככה למות
לאט לאט מהבושה של להיות אני ולהיות למטה.
2024. תני לנו לחשוב רק על סקס טוב.
שהמלחמה שלנו תהיה אם לגמור כל ערב או לא.
שנוכל להיות עסוקים רק בפנטזיות
ולא בלשרוד את הקיום שלנו.
ושהעולם יקבל שכל. והכל יסתדר לטובה.
ושננצח.
את הלב. הנפש. את עצמנו. ואת העולם.
שתבוא עליכם שנה אזרחית טובה
ושיהיה הרבה ריח של סקס וגם טעם.
