אחת שיודעת.

הוא עומד איתי על דקויות. 

ואני אמורה לעמוד בתו התקן שלו.

בספר הכללים שלו, אין סימני קריאה ממני אליו.

זה היה הכלל הראשון כבר ביום הראשון. 

ואני- ש ... מה לעשות, רגילה להכתיב את

החיים ולעיתים (קרובות?) לסיים בסימן קריאה,

נאבקת עם משהו מטומטם כל כך.

הוא מעיר לי פעמיים ביום רק על זה! על זה (!). 

ולא, לא בא לי להענש על טמטום. 

אולי היה עדיף על סימני פישוק.

ציון במבחן? 50. מספיק בקושי.

הוא (!) מושרש כ"כ טוב שאני לא שמה לב. 

כלל מספר 2 הוא פרק שלם ב ... לבקש!

- את צריכה משהו? תבקשי. בנימוס.

תרכיני ראש.  תורידי טון. תלמדי לבקש. 

-את לא עומדת בזמנים? תבקשי הארכה.

-הגוף שלך זקוק למשהו? תבקשי. יש דרך לבקש. 

ואני מבקשת. אבל לרוב בחוסר ברירה.

חוסר נעימות. ולא כנדרש. הוא שוב מתקן אותי. 

בעולם מקביל. אני צריכה- אתה מספק.

אני אומרת. אתה עושה. אני מבקשת? אתה רץ!

יש עוד פרק על איך פונים. ל... אדוני? 

עוד מבחן שהציון שלי הוא 40. בלתי מספיק.

מה אני מביאה על עצמי בתהליך הזה?

למה אני נאבקת עם עצמי כדי לאפשר

למישהו לשחק לי במוח. לפרק אותי מנטלית

ואז להרכיב אותי מחדש ככלבת מין שלו.

הכי קל וטבעי לי מלכה. אולי נסיכה יותר מדוייק. 

נורת אזהרה מס 68.

ב 69  זה כבר יתהפך עליי.