אז? מה אתה מחליט? אני שואלת אותו.
לא נוח לי לתת הכל ולא לדעת כלום.
"כרגע. אני שלך, כולי שלך." הוא עונה לי.
כ.ר.ג.ע? מה? איזו תקופת זמן זה כרגע?.
- "אז כ.ר.ג.ע זה לא מספיק טוב בשבילי."
אני עונה וחותכת.
ואיך בשניה המוח מתנתק. והכוס מתייבש.
ופתאום רק הלב רטוב. שורף. כואב.
זה היה קשר קצר. מהיר. טיל בליסטי.
אני נפלתי לרגליו. טוב, בערך. יחסית אליי. נפלתי.
והוא שאב אותי פנימה בוואקום ופמפם כל שעתיים.
"תגיד, אתה באמת חושב שאתן לך כל כך הרבה
ואפרק את התרכובת שמרכיבה אותי
ואהיה מאולפת ומיומנת לתנוחות שלך. לכרגע?"
- אז כרגע לא בא לי.
אבל אולי שיהיה לי קצת משעמם באיזה רגע-
אבקש ממך שנפגש לסטוץ שכן יבוא לי באותו רגע.
יהיה כייף. לרגע. נראה לי. רק בלי לפמפם לי הנשמה.
וכ.ר.ג.ע שרפת משהו.
כי אתה יודע. שאולי לרגע, אתה היית השלם שלי.
אבל החתיכה האחרונה של הפאזל
לא מסתדרת. והמסגרת לא יושבת טוב פתאום.
יודע מה. אל תדאג. אולי כ.ר.ג.ע זה כואב.
ומחר יכאב פחות. ניקח כדור שנינו.
ויעבור לנו. ברגע. מקווה בשבילנו.
ואולי ברגע אחר. הכל יסתדר.
ושיהיה לי רגע. אולי יבוא האחד.
שיסדר לי את הראש והגוף. נשמה ולב.
אבל לתקופה כזו שאוכל לתת אותי
ולאפשר לעצמי להיות. עוד רגע ועוד רגע.
בלי שאדאג
אם זה הרגע. בכרגע. של כן או לא?
אני יותר מדיי. יותר מדיי. לכרגע.
תסלח לי.
