לפני 8 חודשים. 26 בפברואר 2024 בשעה 4:21
יש המון דברים שכתבתי לי.
רגעים טובים. ורעים. וכולם שלי.
אבל עכשיו אני נדרשת לעצור.
כדי שאוכל להגיע למתג ולהדליק את האור.
אני מרגישה שמה שהמוח שלי מוכן לאכול.
הכמיהה. הרצון. הרעב המיני.
הלב שלי מתקשה לעכל. והגוף רוצה להקיא.
ואני מתנדנדת המון.
ואני על 100 אחוז להיות.
ואחכ 100 אחוז של ללכת.
כמו ליפול ולקום. ולקום ולשבת.
וכשאין לי תשובות ואין כיוון ואין לאן.
כל מה שצריך זה רק טיפה של זמן.
זמנים כאלה. של הכל או כלום.
תיפלי יפה. תגידי תודה. וקדימה לקום.
תשחררי קצת. תנקי אותך ותתחילי לרקוד.
וכמה יפה את. שאת נושמת. וחוזרת לעמוד. ♡
