בואי. בואי בואי. תתקרבי. עוד קצת.
תסתכלי לי בעיניים. נו! זריז.
- כל פקודה את צריכה פעמיים כלבה? הוא שואל.
- לא לא. אני סתם. מפחדת. כן אדוני. אני פה.
-מימה את מפחדת???
-,שאתקרב.. ותדפוק לי סטירה.
חחחחחחחחחחחחח.
אל תפחדי מסטירות יפה שלי.
זה קטן עלייך כבר. כמו פרק קודם. עונה שעברה.
את מרטיבה כמו כלבה טובה שאני סוטר לך.
אבל- יש דברים שמפחידים אותך הרבה יותר.
-כמו מה?? אני ממהרת לשאול אבל לא באמת
רוצה לדעת. מה. הוא. כבר. יודע. עליי.
- "למשל. להיות קטנה כזאת. "לא נחשבת".
או חסרת אונים. מנוטרלת. תלותית. נכון כלבה?"
- נכון אדוני. אני לא. גם לא רוצה להיות.
- נכון. את לא. אבל- זה יתפתח אצלך. מולי.
ככה זה בתהליך של אילוף. נותנים הכל.
אז. אני חושב. שיהיה נחמד. שלא תבקשי רק
לגמור כשאת מיוחמת. או למצוץ לי שאת מתחנפת.
יהיה נכון שתבקשי גם לעשות פיפי. למשל. לדוגמא.
אני שותקת ובאמת מנסה להבין.
מה נשאר לו עוד לקחת ממני?
- לא לא אדוני. זה צפוף מדיי." אני שוללת.
זה מלא לבקש. כל יום. כל היום. דיי נו. בבקשה."
"אז בואי נעשה ככה." הוא מסכם.
תישתי היום. יותר. תתאמני יפה שלי.
את חושבת שתסתדרי לבד עם כמות לשעה?
או שאת צריכה עזרה? - אני מסתדרת. תודה.
תישתי כלבה. זה יעזור לך להצמד לי לרגל.
להיות מאולפת. מחכה. מאופקת.
תחשבי שאני מוציא אותך לטיול להשתין.
ובגלל שאת כל כך אוהבת וגם גרועה בלבקש.
אני מציעה לך שלא תתאפקי.
שלא יעלה לך השתן לראש.
אני רוצה שנתייעל. כל פיפי.
פעם אחת תבקשי לשבת באסלה.
וכשאאשר לך. תתיישבי.
פעם שניה- תבקשי לשחרר. להשתין. את איתי?
- לא. כאילו כן. אני אנסה.
יופי. בהצלחה כלבה שלי.
אמרתי לך. את עוד תתחנני לסטירות שלי.
תתנהגי יפה. יהיה לך קל יותר.
עכשיו. לכי. שתי כוס מים קרים.
תירגעי.
