שרשרת. רועשת. על הצוואר והידיים.
אני נדרשת לאונן עם ידיים קשורות.
"זה הזמן שלך כלבה." הוא לוחש שלי.
כל זה לא לפני שהוא מרח אותי על
הרצפה בחדר והזכיר לי ש:
"יש לך 2 מילים שהן שלך הערב יפה שלי.
כתום אם את רוצה להאט.
אדום אם את רוצה לעצור. בסדר כלבה?"
כן אדוני. כן. תודה.
ביני לביני. אני אחנק טוב טוב לפני שאשתמש בהן.
- לפעמים אני מרגישה שבגלל השקט
שלי. כשאני קטנה. מזויינת ומושפלת-
קשה להבין מתי ואם בכלל. אני. נשברת.
ואני לא. אני לא נשברת. אני נושמת ובולעת
את כל מה שהוא יתן לי. כי אני מנוסה מספיק.
וכלבה בחסד? סתם סתם.
אבל אם אשבר מנטלית בסוף. זה רק
כי הוא. חתיכת נכה ריגשית. לפעמים. איתי.
אבל אני פה. ונענשת בגבורה. כלבה טובה.
הוא מסתכל עליי, מעיף למיטה. מפשק אותי חזק.
ובועל אותי כמו כלבה. מנוטרלת.
ידיים מאחורי הגב. כל המשקל שלו עליי.
הוא מזיין ואני נאבקת על נשימות . חנוקה.
מרגישה אותו נכנס. ויוצא. מפמפם עד הסוף.
נושמת. מרטיבה לו תזין עם הכוס שלי.
הפנים שלו מולי. הוא מביט בי מזויינת.
"תפתחי תפה. כלבה. עוד. הכי גדול שלך" הוא מורה לי.
אני פותחת. מהר. שלא אקבל עוד אחת מצלצלת.
פותחת. והוא. יורק לי. לתוך הפה.
אני נגעלת. מה! מנסה להתעלם.
"תבלעי כלבה. קדימה. כן. בדיוק ככה."
ועוד אחת. ולבלוע. בדיוק.
אני מנסה לסגור את הפה. אבל הוא ממהר
להחזיר אותי למקום.
"תפתחי תפה. לא אמרתי לך לסגור. נכון?!".
והקטנות האלה. הדקויות. שאני מנסה לגנוב אותו.
והוא מקפיד על כל תנועה שלי. על כל סנטימטר
בגוף שלי. את הכל הוא לוקח. ובהכל משתמש.
הוא מזיין. ואני עם פה פתוח.
מושפלת. מחכה ליריקה הבאה.
כל הגוף שלי רוקד על הזין שלו.
וזה מגיע. והוא גומר. שואג. נושם בעצמו.
מנגב את המיצים שלי ושלו - עליי.
"כלבה טובה שלי. איזה חור רטוב וחם את.".
הוא מחמיא לי? וצוחק. ומה מצחיק?!
"עכשיו זה הזמן שלך כלבה שלי. תאונני.
רק. אל תשכחי. *לבקש* כשתירצי לגמור".
מאוננת. מנסה. כל כך רטובה.
אני לא מצליחה להתרכז.
מתי לעזאזל יגמרו כל שיעורי ה-לבקש.
הוא יושב מולי. כאילו מחכה לי.
אבל אני צריכה אותו לידי כשאני מאוננת.
ואני מבקשת שיתקרב. והוא בא. בטוב ליבו נצמד אליי.
מלטף את הלחי. ושוטף לי תמוח. כמו שאני צריכה.
"גורה קטנה. ילדה טובה-" הוא לוחש לי באוזן.
"איזו כברת דרך יפה את עוברת.
מי היה מאמין . כלבה שלי.
שאת תיהי הזונה הכי טובה שהיתה לי.
תיראי אותך. מתפתלת. מבקשת לגמור.
מבקשת לעשות פיפי. לא זזה בלי אישור.
מושפלת. כמו שאת אוהבת. נכון כלבה?
ואני אוהב. כל כך אוהב. את המבט החזק בעיניים שלך.
החזק והמושפל. הכנוע. המזויין. החסר אונים. המיוחם.
רק העיניים שלך מדברות כלבה.
כי קשה לך לדבר אה? להודות. לבקש ממני.
את עוד תלמדי לדבר. את תלמדי כלבה שלי.
אני אלמד אותך לדבר. ולבקש. ולהתנשק. ולהודות.
אני מבטיח לך.
הוא מתקרב. ודוחף את הלשון שלו לפה שלי
לעוד דקות ארוכות של אינטימיות.
זונה קטנה שמתקשה מאד. לאינטימיות.
ואני. מרגישה את הדם זורם לי בגוף
כשהוא משחק עם הלשון שלו בפה שלי
כשאני מאוננת. ומה קורה לי.
הוא נותן לי בונוס של זיון אצבעות. ב-2 חורים.
ואני מבקשת לגמור. כמו ילדה טובה. רעבה.
הוא מחייך. מלטף. מעכב אותי. ואז מאשר.
ואני גומרת וגונחת את אחת הגמירות
הטובות והארוכות שהיו לי. אי פעם?
ונושמת. מתנשפת. מוצפת.
ולא שוכחת. לא שוכחת להסתכל לו בעיניים.
ולהגיד בסוף. תודה אדוני. סיבוב ראשון.
