לפני שנה. יום שישי, 2 במאי 2025 בשעה 12:31
הפעם לא הגענו יחד,
נומי יצאה לפני, ככה זה שאת מופיעה בסין (גאה בה כלכך!!!!!)
אז הגעתי עם זוג חברים חצי שעה אחריה ונפגשנו מחדש בתוך סין.
נתנו לנומי את הציוד ששכחה, ישבנו בחצר ודיברנו קצת, הסתובבנו קצת, הצטלמנו על השפתיים.
ההופעה הראשונה של הערב (לפחות מההופעות שיופיעו בפוסט הזה) התחילה, ונומי עלתה לבמה. היא עולה בגרבי ירכיים שחורות, גרטר שחור, מחוך ואיפור לבן על כל הפנים שבלט בזירה החשוכה במהלך הריקוד. היא הופיעה נהדר, אבל מה שגרם לתשואה ענקית מהקהל היה הרגע שבו הציצים הענקיים של נומי פשוט קפצו החוצה מהמחוך שלה, והחלו לקפוץ איתה. לפחות היה עליהן איקס בגאפר.
לבסוף, ההופעה הסתיימה, המוזיקת מועדון חזרה לעצמה, ועד סוף הערב נומי הייתה כולה שלי. כוכבת הבמה שכל הגברים וגם הנשים בחדר הסתכלו עליה בשקיקה ירדה מהבמה ישר לידיים שלי, לחיבוק שלי. יכולתי להרגיש את הקנאה מסביבי שתפסתי בהדיקות את התחת שלה שם.
אחרי הפסקת נשימה קצרה בחצר לעשן משהו, וקצת התחממות ברחבה אספנו את תיק הציוד ולקחתי אותה לחדר האדום. כרגיל היא עם הראש שפוף, מובך. אוחזת את היד שלי בחוזקה ועוקבת אחרי בשקט שאני מוביל אותה לאחורי החדר, למיטה אדומה גדולה.
במהירות תפסתי את השיער שלה, וכופפתי אותה מעל המיטה. "ידיים מעל הראש" פקדתי, ושנומי לא צייתה מספיק מהר, תפסתי את הידיים שלה ויישרתי אותן מעל הראש שלה. היא החזיקה את הראש שלה מעל המזרון, גב ישר בתוך מחוך, תחתוני שחרה שחורים מכסים תחת ענק ויפה שמחובר לירכיים עבות ויפות.
הורדתי את הג'קט, קצת קשה לעשות סשן בדס"מ בחליפה מלאה, והכנסתי את העניבה המתכתית לתוך החולצה. את האימפלמנטים הוצאתי אחד אחד מהתיק, והנחתי אותם על הגב שלה. "להישאר ישרה, בלי להפיל" הנחתי. פלוגר מעור, ספאנקר שחור, כף עץ שטוחה ואכזרית עמדו בשורה על הגב הרוטט מעט שלה. הרגשתי צמרמורת עוברת בגוף שלה שאצבעות היד שלי ליטפו את התחת שלה וזעקה* צלצלה בחדר עם הספאנק הראשון.
הרעש הדהד בחדר, גם הרעש של עור פוגע בעור, וגם הזעקה של נומי. היו זוגות אחרים בסשנים משל עצמם בחדר, אך לאוזני רק נומי עשתה רעש, כל שאר החדר נמוג לרעשי רקע , שאר החדר נהיה מטושטש, רק נומי בהקה בשדה הראייה שלי, תחת קצת מאדים, הפנים בקושי מעל המזרון. איך שהיא מגיבה שעוד ספאנק פוגע בה ומהדהד בחדר. היא מושכת את יד ימין למטה ואני מיד מתקן עם נהמה "אמרתי לך ידיים למעלה, מה לא ברור? את לא רוצה להיות ילדה טובה?"
"סליחה דאדי! שכחתי! סליחה!"
היא דיברה בקול גבוה, בדחיפות. סימן ההיכר לספייס חשבתי לעצמי, ובמקביל אחזתי אותה בחוזקה במקום והנחתתי מבול של מכות על התחת והירכיים שלה. מכות חזקות שהדהדו בעוצמה והוציאו זעקות מהילדה הזו. וכשהמבול הסתיים, והיא החזיקה את הידיים שלה בצומת לב מעל הראש, אבל עם הפנים נחות על המזרן הקריר, האיפור הלבן שלה לאט לאט נמרח.
הרמתי את הפלוגר מגבה, והתחלתי לעבוד. אני אוהב לסמן את נומי, זה תהליך אומנותי מאוד, לבחור את הכלי, את המיקום, כמה זמן וכמה חזרות. מחליפים בין כלים ברוטציה כל כמה זמן. פלוגר, ספאנקר, כף עץ, כף יד, פלוגר ,ספאנקר, ביס או צביטה של השריר בהפתעה וכו'
"תודה דאדי" היא אמרה ברגע קצר של שקט, "מה אמרת?" שאלתי אותה, תופס בשיער שלה ומרים טיפה את ראשה "אמרתי תודה דאדי..." היא אמרה, "יותר חזק, שכל החדר ישמע". נומי השמיעה קול שאני יכול רק לתאר כמו חיה שנדחקה לפינה אבל גם מיוחמת בו זמנית, "תודה דא..." היא הספיקה בקול טיפה יותר חזק, אבל נקטעה שאמרתי "מה? את מתביישת לדבר מספיק חזק שכולם ידעו שאמרת תודה לדאדי שהוא מתייחס אלייך ככה?" והעברתי יד לפני מהר, שתפסה ומחצה את הגרון של נומי. היא השתנקה, נאנחה, וקרסה למזרן ששחררתי אותה. "את שלי, אל תשכחי את זה" סיננתי, ודחפתי אצבע לתוך הרטיבות העצומה שלה. פנימה והחוצה, מספיק כדי שנומי תשמיע כמה רעשים חדשים לפני שהפסקתי.
כשהקנבס זז, הזיז את הידיים או ניסה לברוח קצת הצידה, הוספתי עונש מעל מלאכת הסימון, בפעם הרביעית הרמתי את נומי מהשיער וסובבתי אותה, יושבת על התחת הכואב ומביטה בי. הפנים עם איפור מרוך, והעיניים מיימיות, המבט העצוב מהר מאוד מוחלף בעירוב של עולבן ושוק שהיא הבינה שהורדתי לה סטירה. "את מנסה בכוח לעצבן אותי?" אמרתי, והורדתי עוד אחת. "מה כלכך קשה בהוראות פשוטות" עם עוד סטירה דמעות הצטברו בעיניים של נומי. והיא הביטה דרך דמעות עלי ששלפתי את החזה שלה מהמחוך. "את שוכחת שאני יכול לעשות לך מה שאני רוצה" המשפט נוקד עם סטירות אחרי כל מילה. היא עמדה שם, פסים של דמעות הורסים איפור, מתייפחת בשקט.
הרמתי את האימפלמנטים מחדש ובמהירות הורדתי אותם על הירך שלה, שוב ושוב, כל אחד בתורו. החזה שלה גם קיבל צומת לב, נהיה יותר ויותר אדום ומתמלא פטכיות.
וזה המשיך והמשיך, עד שנמאס לי. סובבתי אותה חזרה והתחלתי עוד סט על התחת והירכיים שלה, הייתי במוד אכזרי.
לתקופות דחפתי את הראש שלה לתוך המזרן, משקיט את צעקות הכאב מהאכזריות שלי. עוד ועוד זה נמשך. שנינו לבד בעולם, האכזריות שלי והסבל שלה, מתאימים אחד לשני כמו יד לכפפה. סשנים אחרים התחילו ונגמרו לצידנו.
לבסוף, שהיא כבר קצת ריירה, ובכתה בכי ארוך וטוב. תפסתי את אחת הרגליים שלה וסובבתי אותה על הגב, ודחפתי שתי אצבעות עמוק לתוך הרטיבות. נומי נאנחה עמוקות, משררת את כל האוויר מהריאות שלה. צליל שהחל לחזור על עצמו יחד עם תנועת האצבעות שלי, שוב ושוב. הרגשתי את הטריק הקבוע של נומי על האצבעות שלי: ככל שחנקתי אותה יותר הדוק, ככה היא התהדקה סביב האצבעות שלי.
"תודה דאדיייייייייי......" היא זעקה, כפי שהורתי לה, והרגשתי אותה מהתהדקת עם גל האורזמה, האצבעות שלי דופקות את הרטיבות, מכוונות ישר לנקודה הנכונה אוחזת בעניבה שלי כמו ילדה טובה שגומרת יפה.
משכתי את היד החוצה, נעמדתי, הרמתי את נומי לעמידה על רגלי ג'לי, ואמרתי לה "הופעה יפה נתת להם, ילדה טובה שלי, עכשיו תקודי קידה ותגידי תודה". ראיתי את העיניים שלה מתרווחות, את המחשבות מנסות לרוץ, אבל היא פשוט עשתה את זה, כי היא ילדה טובה.
שסיימנו לארוז את הציוד אחרי כרבולים ארוכים, הראתי לנומי את הכתמים הרבים של האיפור הלבן מהפנים שלה שיש על המזרן. ואיתה מובכת וקצת מודלקת, ליוויתי אותה לחצר כדי לנשום.
כאב לה לשבת.
בשני הימים למחרת ראינו קונסטלציות של כחולים ושאר סימנים מבשילים על נומי, ובבלוג שלה אפשר לראות תיעוד לכך.
* למי שלא יצא לשמוע את הקול של נומי בכאב, יש לו שתי תכונות חשובות- א) הוא חזק, לנומי שלי יש ריאות חזקות. ב) הוא מהפנט, זה סוג האנקות כאב שממכרות ורוצים לשמוע עוד ועוד.
