מחשבות, תשוקות, ושאר אהבות

יש חלק ללהיות שולט, או חבר, או בעל, או וואטאוור שאני רוצה לדבר עליו היום (וזה למה אני כותב את הפוסט הזה, כמובן)

בחיים באופן כללי, ובבדס"מ בפרט, יש ימים או סשנים קשים, לפעמים הרגשות חשופים, רגישים ונאים כמו פצע פתוח.
ברגעים כאלו, בימים כאלו, לפעמים אנשים אומרים דברים שהם לא באמת מתכוונים אליהם, או מגיבים בצורה שלא רגילה אליהם
כמו פצוע, שמגיב במכה או ברתיעה ממגע.

לדעתי, צריך לדעת לקבל ולבלוע את זה. להכיר בזה.
לכולנו יש ימים שכל מילה שמישהו אומר לידנו מעצבנת אותנו, גם אם הם באמת בסדר ואנחנו מיד יודעים שהם בסדר.
זו, לדעתי, חלק מהאחריות של לא רק שולט, אלא גם אדם בוגר.

חשוב לציין שאם זו התנהגות שחוזרת וחוזרת וחוזרת על עצמה, אנחנו עוברים מורד עם קוצים לסרפד.

מופלטה זה לא טעים

אני מעדיף כבר טוסט עם חמאה ודבש

"אני חושבת שאני קצת חתולה"

היא לחשה לי, כבר היה שבת בערב, היינו אחרי הסשן, וסיימנו בדיוק מאנצ' קטן.

"כן?" לחשתי לה "אז חתולות לא מדברות" היא הסמיקה קצת והביטה הצידה. אספתי את הג'וינט המגולגל איתי וראיתי אותה מתחילה לעקוב אחרי, אבל עצרתי.

"חתולות הולכות על 4, לא על 2" תיקנתי אותה בקול יציב, ראיתי אותה רועדת קצת, המוממה טיפה, אבל בזמן שהמבט המופתע הזה נשאר על הפנים שלה, הגוף שלה כבר ציית וירד על 4.

היא עקבה אחרי ככה, למרגלותי למרפסת, שם היא נשענה עם הסנטר על הברך שלי, מסתכלת מעלה בהערצה, מקבלת שאכטה מדי פעם.

וליטפתי אותה קצת, את הראש, את הגב והידיים, הכל. והיא ממש כמו חתולה אמיתית התחילה להשמיע קולות קטנים, שמחים ולא ברורים, ממש כמו כלכלב קטן או חתלתול.

שהליטופים שלי שקעו מטה, שמתי לב למשהו. החתולה הייתה ספוגה בין הירכיים שלה. "אההה... החתולה שלי מיוחמת. הבנתי" היא יללה קצת בתשובה, הובלתי אותה למיטה ובפקודה היא נשכבה על הגב, על הפוף

ואפשר להגיד שהמשך הערב, בזמן שהחתולה המיוחמת קיבלה הרבעה, היא הצליחה להגיד את המילה היחידה שהרשתי לה

"מיאו"

לקחנו את התיק ציוד משמירת חפצים, והובלתי אותה מאחורי. היא בשמלה הצמודה הקבועה שלה, איפור מוקפד ועגילים מהממים. אני בחליפה. עומדים ביחד לרגע בכניסה לחדר הבדס"מ לפני שאני מאתר ספסל פנוי

החדר הרבה יותר שקט, המוזיקה עמומה בו, ובמקום החלל מלא ברעשי מכות, ויללות כאב. נישקתי אותה במצח, והעלתי אותה על 6 על הספסל. הפנים לקיר והתחת לחדר המלא. והרמתי את השמלה, מעלה מעלה חושף יותר ויותר ירכיים ותחת שכבר מלאים בנשיקות כאב בצורת סימנים כחולים. ירכיים גדולות ויפות ותחת עגלגל ומלא.

ועוד מקור רעש הצטרף להרמוניה שבחדר, האנדרלמוסיה שעדיין מתואמת בצורה צולעת ומיוחדת. נומי שלי עם תחת וירכיים מאדימות, קול רועד, סימני פלוגר, ספאנקר ואצבעות נוספים מתחילים להצטבר. במיוחד אחרי שהג'קט ירד על מנת לתת לי יותר טווח תנועה.

היה יתרון לכך שהגב שלה היה מופנה לחדר, היא לא ראתה שחברה שלנו עברה ליד, רואה הכל בדרך פנימה. במשך כמה זמן היא לא שמה לב לקהל שהצטבר בכניסה לחדר שראה ושמע אותה חוטפת.

החסד האחד הזה לא החזיק הרבה זמן, שתפסתי אותה בשיער וסובבתי אותה. עכשיו יושבת על ירכיים פועמות מכאב, עם הפנים אלי. העיניים שלה מתרחבות ומתרוצצות קצת בחדר, אבל סטירה חדה מחזירה אותה אלי.

אילו עיניים היו לה אז, יפהפיות ופעורות, טיפה רטובות עם דמעות, ובאר אינסופית של נתינה והתמסרות טוטאלית. כל מטח של כאב מרגיש גם מענג, שהחזה שלה נשלף מהשמלה וחטף היא יללה אנחת אושר.

כל העולם נעלם באותם רגעים ארוכים, נשכח, אנשים אחרים חוץ ממנה מטושטשים, כאילו המצלמה לא בפוקוס, ורק היא בפוקוס מושלם. אני מודע במעומם לאחרים שמסביבי, אבל הדבר היחיד שמעניין אותי הוא הצבע המשתנה של הלחיים שלה עם היד שלי צבוטה סביב הגרון שלה.

החלטי להתקדם, הרמתי אותה מהספסל, והצמדתי לצלב ליד, והיד שלי החליקה במהירות לבין ירכייה ומצאתי רטיבות עמוקה ונרחבת, ממש שם התחלתי  לעסות אותה, לטפל בדליפה שבצעצוע שלי.

היא אוחזת בגקט שלי, מציצה מעל הכתף שלי אל החדר והקהל ליד הדלת שהרגליים שלה נהיות יותר ויותר חלשות. וכמעט קורסת שכמה מילים ממני חלחלו לה באוזן. מילים שחדרו עמוק והשאירו בלבול, מיינדפאק מול כולם.

ישבנו קצת, היא שעונה ונמסה עלי ודיברנו בשקט, סיפרתי לה כמה יפה היא נראתה, ושהיא הייתה צעצוע טוב. אחרי שהיא יכלה לעמוד בעצמה שוב, יצאנו, והתפנקנו ביחד על חטיף מתוק. 

היא הייתה עסוקה היום מחוץ לבית

אז הרמתי נקיון של פסח בדירה שלה כדי להפתיע אותה

היא חזרה באמצע אז שלחתי את הקטנה לשנוץ בחדר שסיימתי כבר בזמן שעבדתי על שאר הבית

סה"כ 8 שעות של נקיון על הרגליים

שווה את זה בשביל החיוך שלה

זה יותר מסתם לטפל בחור שלה ולקרוא לה ילדה טובה.

זה לדאוג להביא לה את התרופות שלה, עם כוס מים.

זה ללוות אותה לבדיקות שהיא מפחדת, ולהחזיק לה את היד, גם אם צריך לקום מוקדם מאוד.

זה לעמוד ולבשל לה ארוחת ערב, ולדאוג שיהיה לה במקרר אוכל ביתי טוב שהיא לא תזמין פיצה שוב.

זה אומר להקריא לה ספר שהיא נרדמת על החזה שלך.

זה כלכך הרבה דברים אחרים קטנים, כלכך הרבה דרכים לטפל בה ולשמור עליה.

זה לא סתם סקס.

(מגיע באיחור פשוט לא היה לי כוח לכתוב את זה)

אני עומד ברחוב באוויר הקר, מדי פעם מרים את היד על מנת להציץ בשעון, החולצה הלבנה והבלייזר נייבי שלי מחליקים מעט במעלי היד כל פעם. החליפה הזו נוחה, ומתאימה לשעון על היד שלי.
אני רואה את המונית שלה עוצרת, ומהדק את העניבה פעם אחרונה, רוח קרירה נושבת במורד הרחוב שהיא יוצאת, והשיער החום והרך שלה קצת מתעופף בו.
היא ממהרת אלי ונותנת לי חיבוק הדוק.

לבושה בשמלה שחורה ואלגנטית עם עליונית לבנה, עגילים לבנים וקלאסים ושרשרת עדינה, עיני חתול עדינות ולק אדמדם, עם האות הראשונה של השם שלי על הזרת.
היא הייתה מהממת, היא שילבה יד בידי, ויחד נכנסו למסעדה. שהתישבנו אמרתי לה "תבחרי מה שאת רוצה, אני מזמין אותך הערב".
אכלנו טוב, שתינו טוב.
שיצאנו החוצה סוף סוף, כבר הפך מקריר לקר, אז הבלייזר ירד מהכתפיים שלי, ונעטף עדיין חמים סביבה.

שהגענו לדירה, תפסתי את השיער שלה, וגררתי אותה איתי למרפסת.
היא ירדה על הברכיים, הציצים הגדולים שלה משוכים החוצה מהשמלה, והשפתיים היפות שלה עטופות סביב הזין שלי.
ובנתיים, אני מרים את הפייסל ליד כדי לשאוף. "את יודעת מה קרה היום?" אני שואל
"היינו בדייט ולנטינז" היא עונה עם פה מלא
"לא, אני השווצתי קצת בצעצוע שלי, כי זה מה שאת" עניתי לה, ודחפתי את הראש שלה קרוב לגוף שלי, והרגשתי אותה משתנקת על הזין לכמה שניות לפני ששחררתי
היא השתעלה והתנשפה, אבל לא העזה להתרחק מהזין שנח על הפנים שלה כרגע, ובעיניים שלה, מתחת להשפלה, מתחת לשוק, זיהיתי את הניצוץ שאמר לי כמה היא אוהבת את מה שקורה

אז גררתי אותה לחדר, העמדתי אותה על ארבע, הרמתי את השמלה כדי לחשוף את תחתוני התחרה השחורים שהיא לבשה מתחת, מכסים תחת לבן, גדול ויפה.
"בוא נבדוק אותך, צעצוע שלי" לחשתי באוזן שלה, ודחפתי אצבעות לתוכם. שם מצאתי רטיבות חמה.
"את נהנת, צעצוע שלי?" שאלתי
"כן אדו-" היא הספיקה להגיד, ונקטעה שהיד שלי הכתה בעוצמה בתחת שלה, משאירים סימן אדום של היד שלי.
החדר הקטן שבו המיטה התמלא גניחות ויללות כאב שמכה אחרי מכה פגעה בה, לפעמים בתחת, לפעמים בשדיים. לפעמים היד שלי הייתה נאחזת בעוצמה סביב הצוואר שלה ושהיא הסתכלה עלי עם איפור זולג מעט, לאט לאט נחנקת, הייתה אהבה בעיניים שלה.

היא על המיטה, השמלה מורמת ומוזזת הצידה כדי לחשוף הכל, איפור מרוח, תכשיטים עדיין עליה.
צעצוע שהשוויצו בו, ועכשיו משתמשים בו

כל פעם שאני רואה אותה, אני מרגיש משהו בי זז קצת
שהיא מודדת שמלה חדשה אני מרגיש את הלב קופץ
שהיא מתכופפת לקשור שרוכים העיניים תמיד זולגות לתחת שלה

כל פעם שאנחנו קמים בבוקר והיא יוצאת ערומה מהמיטה לשירותים, אני חושב לעצמי (או אומר בקול) "וואו, איזו יפה את".
יותר מחצי שנה שזה ככה, כל פעם מחדש אני נפעם ממנה
כל יום מתאהב שוב, נדהם מכמה שהיא חמודה ויפה שוב

כל פעם שאנחנו מסתשנים, אני נדהם מחדש מכמה אנחנו טובים ביחד, כמה טוב אני עושה לה וכמה טוב היא עושה לי
כל פעם שאנחנו הולכים לישון והיא מניחה ראש על החזה שלי, אני נדהם מכמה שלווה זה נותן לי
כל פעם שאני קם בשבילה מהספה כדי להביא את האוכל מהנינג'ה, או להביא משהו מהמקרר, כי ככה מטפלים בנסיכה שלך. אני מוצא את עצמי מחייך שהיא מחייכת ואומרת תודה.

זה בדרך לסופר, הבית הישן של סבא וסבתא
כל פעם שאני קופץ לקנות משהו אני עובר ליד הגדר הזו, רואה את הגינה שבה גדלתי דרך החריצים
אבל היא כבר שונה
יש בה רהיטים שונים, הגריל והערסל נעלמו
יש בה פרחים שונים, עץ הפטאנגו נעלם
ומגיעים ממנה רעשים שונים, רעשים של משפחה אחרת.

וכל פעם שאני עובר, אני מרגיש צביטה קטנה
געגוע לבית ההוא, געגוע לחיים אז
אבל הזמן תמיד מתקדם
אני לפחות מקווה, שיש למשפחה החדשה הזו ילד
שיתאהב בבית ההוא כמו שאני התאהבתי בו.

"אני רוצה להתאמן" היא אמרה.
מדי פעם היא אמרה את זה בחודשיים האחרונים
יש לצעצוע שלי היסטוריה ארוכה עם סטירות, וזה הפך את האקט למשהו מאוד רציני ונמנענו ממנו
ומדי פעם, שמצב הרוח התאים, התאמנו ביחד על סטירות עדינות, חלשות. לאט לאט  מגבירים

בשבת בצהריים, יושבים ביחד בסלון עם השולחן דחוף הצידה, אור שמש מאיר עלינו בעדינות
בדיוק מסיים לקלף מהחזה שלה את השעווה שאיתה בדיוק סיימנו,
"אני רוצה להתאמן" היא אמרה, העיניים שלה גדולות, ונעוצות בשלי. הגוון הכחול-אפור שלהן מזמין אותי לצלול לתוכו באור השמש

אז התחלנו בעדינות, מכה ראשונה, מכה שנייה. אני רואה את האישונים שלה מתרחבים עם כל אחת
אני מרגיש אותה יותר ויותר מתנשפת.
"אפשר יותר חזק" היא אומרת, ואחת יותר חזקה מגיעה, מצלצלת ומזיזה את כל הראש שלה
אני משאיר את היד על הלחי החמה, והחמודה לוקחת את האגודל שלי בפה. נושכת אותו קצת באהבה.
"אני אוהבת את זה" היא אומרת

קאט לחמש דקות אחר כך,
הזין שלי עמוק בתוכה, לרגע בחוץ והרטיבות שעליו מנצנצת באור השמש, לפני שהוא חודר ומותח חזרה
"תן לי עוד א-" היא מתחילה, ולפני שהיא מספיקה לסיים את המשפט סטירה מצלצלת פוגעת בה, אני מרגיש איך היא מיד מתהדקת כמו צבת

מסקנות מסוף השבוע:
סטירות זה כיף,
סטירות מדאדי זה כיף כפליים