הרהורים של סקרנית

כשאתה מסתכל על פרוסת העוגה הזאת, אתה רואה פרוסת עוגה פשוטה.

לא כולם אוהבים פשטות.

לא כולם מספיק סקרנים כדי לבדוק אם העוגה הזאת באמת פשוטה כפי שהיא נראית.

אבל אלו המעריכים פשטות, ינסו לחקור את העוגה יותר לעומק, ואז יגלו שיש לה יותר שכבות ממה שנראה לעין.

אלו המבינים שגם מתחת לפשטות הנראית לעין יש עולם שלם.

יותר עומק.

יותר טעמים.

יותר מרקמים.

ואפילו הפתעה שלא ציפו לה אם יטרחו להגיע עד התחתית.

כשאתה מבקש לטעום רק מהציפוי, אתה מפספס את כל ההפתעות שמצפות לך מתחתיו.

סיפוק רגעי לא יביא אותך להנות מהחוויה השלמה.

קפיצת סוכר קטנה, ואז נפילת סוכר ואתה מרגיש מרוקן. שוב.

מי מנחש ממה עשוי הציפוי?

ואל תשכחו לשנות את השעון הלילה. עוד שעת שינה💪

באלו הרוזלך אני חותמת את השחיתות של החגים.

שתהיה שנה מתוקה ודלה בקלוריות!

כשיש לך ציפיות מאנשים, אתה מעביר את האחריות על הרגשות והצרכים שלך למישהו אחר, אתה מאפשר לו להשפיע על הרגשות שלך, אתה בעצם מעניק לו כח עליך.

לאחרונה חוויתי נפילת אנרגיה די דרמטית. מודה שאני מרגישה קצת מרוקנת. עייפתי ממורכבויות, מרכבות הרים רגשיות.

כמו בלונה פארק, רכבות הרים הן מרגשות, מביאות אותך להיי מטורף, מסחררות, אבל אי אפשר לשמור על רמת אנרגיה כזאת כל הזמן, ולא משנה כמה האקסטרים מושך ומהנה. מתישהו מגיעים לקצה. ואז פתאום, כשהרכבת נעצרת ואתה כבר לא בתנועה, אתה תוהה, מה עכשיו? אתה מרגיש מרוקן ולא בטוח איך לחזור שוב לרמת האנרגיה שהיתה, או אם אתה מסוגל בכלל לעוף שוב, כי הנחיתה לא קלה לגוף, לנשמה.

אז שחררתי ציפיות ואני מוצאת שנעים לי ככה, להישאר בתדר נמוך, לשהות בתוך רגעים בהווה שנעימים לי ותו לא. היה רגע טוב, הרגע הסתיים, אפס ציפיות ליותר מהרגע הזה. אני יותר נינוחה, עוסקת ביום יום, בהתפתחות האישית שלי מול עצמי, אבל באפס ציפיות מהסביבה. וזה משחרר. אני מפרקת את המורכבויות, ויותר שליו לי ושלם לי. לא מאפשרת לרגש לנהל אותי, מתרחקת ממנו.

קצת חוששת שיהיה לי נוח מידי בתדר הנמוך, כי בבסיס שלי אני אדם שאוהב לחיות, להרגיש, אני אוהבת אנשים, חברים, ואני נוטה להתכנס בעצמי כרגע. אז לא יודעת... לא טבעי לי להישאר מכונסת הרבה זמן, אבל הפעם מרגישה שזה לא יחלוף מהר, אולי הפעם יהיה לי נוח מידי וכך זה יישאר. יש בזה משהו קצת עצוב, לסגור את הלב, במיוחד לאופטימיסטית כמוני (או כפי שהייתי?...לא נשמעת כל כך אופטימיסטית כרגע). ימים יגידו.

אמא ובן יוצאים לקמפינג בכינרת.

אמא: לא כואב לך לדרוך על האבנים??

בן: אני נהנה מכאב.

אמא (בחיוך יודע דבר): זה בסדר חמוד, הרבה אנשים נהנים מכאב🤭

מעניין לאן הוא יקח את זה כשיגדל...

הכי גרוע זה להרגיש תחושת תקיעות. כעם אנחנו תקועים כבר שנתיים, והבוקר מזה הרבה זמן, יש תחושת התחדשות שכל כך מתאימה בתקופת החגים. יש תחושה שהגשם ניקה הכל ואפשר לחזור ולנשום. הרבה מאיתנו שכחו כבר איך נושמים.

באופן אישי, אני בתקופה בה גם לי היה קשה לנשום מכל מיני סיבות, אבל הבוקר הזה מרגיש כמו כפתור reset, מקווה שלא רק עבורי.

בפן השטחי, הרכב שלי היה צריך שטיפה, אז הגשם בא בזמן, ואפילו הקפה של הבוקר היה לי יותר טעים.

שהטוב ימשיך! אנחנו זקוקים לו🫶

כל היום אני במטבח, אופה לחג ליקרים לי, המוסיקה (כמו תמיד) ברקע, האפייה גורמת לי להרגיש רוגע ושקט, תחושת סיפוק, ומחשבות תמיד צפות כשאני אופה.

נזכרתי בתכנית שצפיתי בה פעם על אושר. השאלה שנשאלה שם היא מה גורם לנו אושר. שוחחו וחקרו שם המון אנשים שמאושרים בדרך הייחודית שלהם, היו אנשים שמכרו את כל הרכוש שלהם וחיים על יאכטה, ושטים בעולם להנאתם, ועוד שבחרו בדרכים מעניינות אחרות. ואני, כאדם שמתחבר לפשטות, הכי נגעו בי האנשים שאמרו שמה שגורם להם אושר זה להרגיש שהם מועילים ומוערכים בפינה הקטנה שלהם, שנהנים מהעיסוק שלהם, גם אם הוא פשוט, ולא איזה תפקיד ברומו של עולם. זה יכול היה להיות מישהו שעבד בעבודה הכי פשוטה, והרגיש שהוא מועיל בעבודה שלו, ועושה טוב לאנשים סביבו, שזה משהו שאני מזדהה איתו, אם זה באפיה וכמה שאני נהנית להאכיל את הקרובים אלי, ואם זה בעזרה לזולת בעבודה בפינה הקטנה שלי. זה גורם לי סיפוק אדיר! אם מוסיפים על זה גם מימוש עצמי, שזה משהו שאני עושה בגדול בשנתיים האחרונות, אז אני מאוד שמחה בחלקי.

אם לקחת את תחושת התועלת והסיפוק ממנה לעולם הבדס"מ, אז אפשר לראות את זה ב"עבדים", שתחושת הריצוי מספקת אותם, או בשולטים שעושה להם טוב להביא את הנשלטת שלהם למקום אליו היא שואפת להגיע. אני בטוחה שזה קיים בעוד נישות בבדס"מ.

סתם הרהורים בשעות של אפיה 😊

מאחלת לכולנו שנרגיש תמיד מאושרים בחלקנו ומסופקים (ולא רק באמצעות צעצועים ואיברים למיניהם 😊).

חג שמח ומלא בבשורות טובות!

את גלעד שליט שחררו בסוכות, אולי גם החג הזה יהיה משמח ונזכה לראות את האחים שלנו בבית. 

מאחלת לכולם שנה טובה, שנה של מעשים - לא מספיק רק לרצות, וגם אם תתפללו עד השמים וחזרה, אם לא עשיתם השתדלות אמיתית, שום דבר לא יקרה. אז להזיז את התחת, לבחור לתת לאור להיכנס, ומקווה שנצא מהצד השני של השנה הזאת מוארים, ונצא סוף סוף מהאפלה האופפת אותנו בשנים האחרונות.

כמובן שאי אפשר בלי כמה עוגות כדי להתחיל את השנה בצד המתוק🍯