לפני 18 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 5:22
ממתינה שאלך
את כותבת לי מילים
וכל אות, כל סימן פיסוק,
כמו מכת פטיש
על זכוכית סדוקה
את לא מרגישה
מביטה מרחוק
מאחורי מסך של ערפל
צללית על מסך לבן
שולחת מילותייך הטובות
ואני מחבק אותן
כצרור של אבנים יקרות
מרגיש את כאבך
אך הוא לא לי
לא אלי תערגי בשנתך
לא ממני תבקשי מחסה
בלילה קר
ואת מוגנת
מאחורי חומות של פלדה
ואת מפתח השער
כבר איבדתי מזמן
אני מתדפק על שערך
ואת שם בפנים
שומעת
מפנה את גבך
ממתינה שאלך
