חולה בראש

קבענו להיפגש בפאב. מסביב יש רק נשים. זה נראה כאילו כולן מסתכלות עלי ויודעות. אבל היא אומרת שכל אחת שם בעניין שלה. שאני אחשוב שאנחנו לבד. שאני ארגיש נוח. האלכוהול מרגיע את המתח בגוף שלי לאט לאט. אני מספרת לה בהדרגה. היא מחייכת ומבינה. היא נותנת לי יד. אני מרגישה יותר נוח. אני מספרת לה יותר. גם היא מספרת קצת על עצמה. היא אומרת שהיא מבינה אותי. שגם היא היתה במצבי פעם. היא רוצה לשמוע עוד. אומרת לי לא להתבייש. לפתוח הכל. החושך עוזר. גם האלכוהול עוזר. אני מספרת לה.

היא מציעה שנלך ברגל. באוויר הפתוח. זה יעשה לי טוב. היא משלמת את החשבון ואנחנו יוצאות. אני מסתכלת שוב על כולן שם. לא יודעת אם הן באמת רק בעניין שלהן או שאני שקופה. אנחנו הולכות ברגל. היא נותנת לי יד. היא מובילה. היא שואלת אם אני רוצה לטייל איתה ברכב. אנחנו נכנסות. היא נוסעת מחוץ לעיר. היא פותחת את החלונות. האוויר הקר מפזר את השיער שלי. מקפיא את הפנים.

היא עוצרת בצד. היא מלטפת את השיער שלי. היא נצמדת בבת אחת ומנשקת אותי חזק. כמעט נוגסת בשפתיים שלי. היא מלקקת את הלשון שלי. היא אומרת "את מחרמנת אותי". היד שלה יורדת לתחתונים שלי. היא לא מחכה. היא מזיזה את התחתונים ומחדירה לי אצבע. היד השניה שלה מצמידה אותי לכיסא. היא מנשקת אותי בכוח. אני סוגרת קצת את הרגליים. היא מתרחקת ממני. היא מסתכלת עלי. היא נותנת לי סטירה ואומרת "שרמוטה קטנה מה חשבת? שתחרמני אותי ככה עם הסיפורים שלך ואז תסגרי לי רגליים?". היא נועלת את הדלתות. היא מורידה לי את התחתונים. היא אומרת "כלבה מיוחמת". היא נותנת לי עוד סטירה. היא אומרת "את כלבה מיוחמת?". הפה שלי אומר "כן". היא שואלת "מה כן?". אני אומרת "אני כלבה מיוחמת". היא מחייכת. היא מוציאה מהתיק שלה רצועה של כלב. היא שמה לי אותה על הצוואר. היא קושרת את הקצה השני לתוך הרכב. היא מתחילה לנסוע. היא אומרת "כלבה שמחרמנת אותי ככה כל הערב צריכה לשלם על זה". היא אומרת "את תשלמי על זה". היא אומרת לי להוריד את החולצה. אני מורידה. קצת מסתבכת עם הרצועה. היא צועקת עלי "מהר כלבה". היא לוקחת את החולצה שלי וזורקת מהחלון. היא אומרת לי להוריד את החזיה. אני מורידה. קר לי נורא. היא אומרת "איזה עטינים". היא מועכת לי קצת את הציצים. היא לוקחת את החזיה שלי וזורקת גם אותה מהחלון. היא אומרת "אוי קר לך". היא צוחקת ולועגת לי. היא אומרת "תתחילי לאונן, אולי זה יחמם אותך". אני מתחילה לאט. היא אומרת "תאונני, כלבה מיוחמת, ותגידי לי תודה".

אני מאוננת בנסיעה. הרכב מתמלא בריחות. היא אומרת לי "את אוהבת את זה, אה?". היא אומרת "תפתחי את הרגליים אל תתביישי". היא עוצרת שוב. היא יוצאת מהרכב ופותחת את הדלת שלי. היא מושכת אותי ברצועה חזק. אני נופלת החוצה. היא דורכת על הצוואר שלי שאני אשאר למטה. היא מושכת את הרצועה ואני הולכת אחריה על ארבע. היא הולכת מהר. הציצים שלי מתנדנדים. הידיים שלי מתלכלכות בחול. היא עוצרת. היא נותנת לי בעיטה בתחת ואומרת "נו תשתיני, כלבה". היא שמה את הרגל שלה על הגב שלי ומכופפת אותי עוד קצת. אני משתינה. מסתכלת עליה. זה נוזל לי על הרגליים. גם הברכיים שלי נרטבות. היא מושכת אותי ברצועה עוד לפני שאני מסיימת. היא אומרת "בואי". אנחנו מגיעות שוב לרכב. אני לא יודעת אם אלה שנוסעים בכביש רואים ומבינים. היא מעמידה אותי ומנקה את הגוף שלי מהחול עם היד שלה בסטירות חזקות. היא דוחפת אותי לרכב. היא נכנסת וממשיכה בנסיעה. היא אומרת "את יודעת לאן אני לוקחת אותך?". אני לא יודעת. היא צוחקת. היא מוציאה מהתיק דילדו גדול עם רצועות. היא דוחפת לי אותו לפה. הוא מריח חזק, כאילו חצי מהעובי שלו הוא רק שכבות של מיצים יבשים ושל שימוש. היא אומרת "קחי תתכונני". היא נוסעת מהר. הרוח מקפיאה לי את הפטמות. היא אומרת "שלא תעיזי להוציא אותו מהפה". מתחיל לנזול לי רוק על הסנטר. היא צוחקת. היא אומרת "בעצם את יודעת שאת לא רוצה להוציא אותו. את נולדת בשביל שיהיה לך זין בפה". היא אומרת "צריך לתקוע לך אותו שם לתמיד". היא צוחקת עלי. היא אומרת "אולי ככה גם לא תאכלי כל כך הרבה ולא תהיי פרה כזאת". אני מוצצת את הדילדו. הרוק נוזל עלי. אני בקושי נושמת. גם הרוח על הפנים שלי מפריעה לי לנשום. אני כמעט משתעלת. אסור לי להוציא את הדילדו. אני מתאפקת.

היא עוצרת ליד מבנה נטוש. היא מוציאה אותי בכוח. היא גוררת אותי עם הרצועה. חשוך שם ואני כמעט נופלת. מסריח שם. אשפה. שתן. צואה. קר שם. אני שומעת נשימות נלהבות. היא מוציאה את הדילדו מהפה שלי. אני לוקחת נשימה עמוקה בלי לשלוט על זה. הריחות מציפים אותי. אני כמעט מקיאה. הרוק נוזל ממני. החושך מתבהר בהדרגה. אני רואה עוד בנות כמוני. קשורות שם ברצועות. עירומות. מסתכלות עלי בסקרנות. אני שומעת אותה מתפשטת. גם הכוס נוזל ממני. היא ניגשת לאחת הבנות וחודרת אליה בבת אחת עם הדילדו. היא מושכת את הרצועה שלי. היא מזיינת אותה חזק. עמוק. היא מזיינת אותה ומסתכלת עלי. היא אומרת לי "את כלבה מסריחה". "זונה מיוחמת". היא אומרת "כאן את תגורי עם הכלבות שלי. אם תהיי כלבה טובה אני אבוא ואזיין גם אותך. את תהיי החור שלי. ואת תגידי לי תודה".

היא מזיינת אותה חזק. מול העיניים שלי. היא אומרת "את רוצה גם?". היא מושכת ברצועה שלי. אני אומרת "כן". היא צוחקת. היא אומרת "תבקשי יפה". אני לא שולטת על זה. אני אומרת "בבקשה". היא אומרת "בבקשה מה?". אני מסתכלת על האחרות, שמחייכות מולי. הן כבר יודעות. אני אומרת "בבקשה תזייני אותי".

היא מוציאה את הדילדו ומושכת אותי ברצועה. היא אומרת "בואי, זבל". הפנים שלי נצמדות לתחת ולכוס של הכלבה השניה. הריח שם חזק. מוזנח. כמעט רקוב. השיער מגודל. היא אומרת לי ללקק. אני מתחילה ללקק. האחרות מחייכות. אני שומעת איך הן מלקקות את השפתיים. אני מרגישה את הדילדו חודר אלי בבת אחת. אני נדחפת אל בין הרגליים של השניה. אני נחנקת. היא צוחקת. היא מושכת לי בשיער. מזיינת אותי חזק. עמוק. היא אומרת לי "עכשיו כשתקעתי אותך אין לך דרך חזרה. את ביקשת את זה. כאן גרות הכלבות שלי. ואת הכלבה החדשה". היא שורטת את הגב שלי עם הציפורניים. מושכת בשיער שלי. השניה מצמידה את הכוס שלה לפנים שלי. אלה הריחות של החלום שלי. הדילדו יוצא ממני. משאיר בי חלל רחב. אני מרגישה שם את הרוח הקרה. הכוס נעלם מהפנים שלי. אני נושמת את האוויר הריחני. רואה אותה עומדת כמה מטרים ממני. כורעת קצת ומשתינה. כולן זוחלות מהר אל השתן שלה. מוציאות לשון. מנסות לתפוס משהו ממנו לפני שהוא נוחת על החול. אני זוחלת לאט. לא יכולה לעקוף את התור. הן חזקות ועקשניות. נלחמות כמו חיות מורעבות שמקבלות אוכל. היא באה אלי ומושכת לי בשיער. מרימה איתו את הפנים שלי אליה. היא אומרת "יש לך עוד הרבה מה ללמוד, פרה מסריחה". היא אומרת "אבל הגעת הביתה, כלבה. עד שאני אחזור ילמדו אותך כאן כל מה שצריך". היא הולכת. אני מרגישה את הנשימות של האחרות מתקרבות אלי. מלטפות ובוחנות את הבשר, את העטינים, ואת החור של הכלבה החדשה. ואני יודעת שהגעתי הביתה.