חולה בראש

אני יושבת בבית קפה. נרגעת עם כוס קפוצ'ינו ועם העיתון שיש שם. בשולחן לידי אני רואה אותה. אני כל הזמן פוזלת אליה. מקווה שהיא לא שמה לב. אני לא יכולה להתנתק ממנה. הקמטים ליד העיניים שלה. האצבעות העבות. התסרוקת המוקפדת. החליפה האלגנטית. היא קמה. אני שוקעת בעיתון. מנסה להיראות מרוכזת. היא ניגשת אלי, נשענת עם היד על השולחן שלי ומתקרבת אלי עם הראש. היא אומרת בקול שקט "תגידי, איך את לא מתביישת ללכת ככה?". אני מפחדת להסתכל עליה. היא מחזיקה את הפנים שלי מולה. המגע שלה מצמרר אותי. היא אומרת "אני לא מבינה בנות כמוך. איך אתן לא מתביישות?". אני מסתכלת עליה. אני שואלת למה היא מתכוונת. היא מסתכלת על הגוף שלי, ואז על הגב והתחת שלי. היא אומרת "כל התחתונים שלך בחוץ. כל החריץ שלך חשוף". אני מנסה למשוך את המכנסיים קצת למעלה, ואת החולצה למטה. היא מחזיקה לי את היד. עוצרת אותי. היא אומרת "את זונה?". אני קצת מופתעת מהשאלה. אני מגמגמת. היא שואלת שוב. הקול שלה עמוק. היא עדיין מחזיקה לי את היד. "את זונה?". אני אומרת "לא". היא אומרת "את זונה. יש שני סוגים של נשים. הסוג שלי, וזונות כמוך". היא שמה שטר של כסף על השולחן שלי ואומרת "בואי איתי עכשיו".

אני קמה. אני עוד מנסה לסדר את המכנסיים והחולצה. היא הולכת מהר. היא אומרת "עזבי את זה עכשיו. זה כבר לא יעזור". אני הולכת אחריה. היא עולה במדרגות ומכניסה אותי לדירה שלה. היא נועלת את הדלת אחרי. היא אומרת לי לעמוד ולא לזוז. היא הולכת מסביבי. מסתכלת על הגוף שלי. היא שולחת יד וממששת לי את החריץ של התחת שקצת חשוף. היא אומרת "אני מסתכלת על בנות בגילך שהולכות ככה ולא מבינה". אני פתאום אומרת בקול שקט "סליחה". היא מסתכלת עלי ואומרת "על מה את מבקשת סליחה? שאת זונה?". היא צובטת את השומנים שלי במותניים. היא אומרת "על זה שאת זונה? על זה שאת פרה שלא מתביישת להראות את הגוף הבהמי שלה ככה?". היא ממשיכה לצבוט ולמשש את הגוף שלי. היא אומרת לי להתפשט. אני מתחילה להוריד את הבגדים. היא אומרת "יותר מהר, זונה". אני עומדת מולה עירומה. היא צובטת את הציצים שלי ואת הבטן. היא אומרת "מה זה? כמה זמן לא התקלחת?". אני אומרת לה "שלושה ימים". היא אומרת "מה?? את מצחינה. למה את לא מתקלחת?". היא מרימה את התחתונים שלי מהרצפה. היא מסתכלת על הכתמים. היא מריחה אותם ומיד מרחיקה אותם ממנה. הפנים שלה מתעוותים. היא אומרת "אוף את ממש מסריחה". אני שוב מבקשת סליחה. היא אומרת "אין לך מה לבקש סליחה. את חושבת שהפרות ברפת מבקשות סליחה על זה שהן פרות? את בהמה מסריחה. זה מה שאת. זה הטבע שלך. את זונה וזה היעוד שלך. הסליחה שלך לא תעזור ולא תשנה כלום".

היא פותחת לי את הפה ומחטטת בתוכו עם האצבעות שלה. הן חזקות. הטבעת שלה שורטת לי את השפתיים. היא מסתכלת על הרוק שלי בין האצבעות שלה. היא דוחפת לי בבת אחת אצבע לכוס. היא אומרת "את ממש רטובה. כמו זונה אמיתית". היא דוחפת את האצבע יותר עמוק. היא אומרת "החור המטונף שלך כבר לעולם לא יהיה מכובד". היא מוציאה את האצבע ומסתכלת על המיצים שלי. היא אומרת "בהמה דוחה". היא מסתובבת סביבי ואומרת "פרה מסריחה ומטונפת". היא תופסת את הפנים שלי עם היד שלה ומסתכלת עלי מקרוב. היא אומרת "את כבר יודעת שתמיד תהיי נחותה". היא מסתכלת עלי בזילזול. היא אומרת "אף פעם לא תגיעי למעמד שלי. תמיד תהיי רפש". היא תופסת אותי מהציצים ומושכת אותי לאמבטיה. היא אומרת "גוש שומן מצחין הגיע הזמן שתתקלחי". היא מכניסה אותי לאמבטיה. היא נותנת לי סבון ושמפו. היא אומרת "תשטפי היטב את כל הזוהמה שלך, מסריחה". היא יוצאת וסוגרת את הדלת.

אני מתקלחת. שוטפת בכל פינה. מסבנת שלוש פעמים. גם בתוך הכוס. זה צורב. אני משתינה. השתן נוזל לי על הרגליים. אני מסבנת אותן שוב. משפשפת ומורידה את שכבות העור המזוהמות. אני חופפת את השיער. האוויר מתמלא בריח נעים. היא נכנסת. היא מסיטה את הוילון. היא מסתכלת עלי, ואומרת "לפחות תריחי כמו אשה נורמלית". היא זורקת עלי מגבת נקיה. אני מתנגבת. היא אומרת לי להסתרק. אני מסתרקת יפה. היא עומדת מאחורי והמבט שלה עדיין מזלזל. היא אומרת "קדימה פרה, יותר מהר". היא מוציאה אותי מהמקלחת. היא מראה לי שקית זבל ואומרת "הבגדים המסריחים שלבשת קודם הולכים לפח, זונה שמנה". היא קושרת את השקית. היא אומרת לי לבוא אחריה. מכניסה אותי לחדר שלה ונותנת לי בגדים. חליפה אלגנטית. היא אומרת "תתלבשי, בהמה". אני מתלבשת. היא מסדרת עלי את הבגדים. היא אומרת "רפש נשאר רפש. כלום לא יעזור לך". היא לוקחת אותי ואנחנו יוצאות מהבית.

אנחנו חוזרות לבית הקפה. אני יושבת בשולחן שלי, והיא בשולחן לידי. אני לבושה בבגדים מכובדים. הגוף והשיער שלי מריחים טוב. אני פוזלת אליה. אל הקמטים שמסביב לעיניים שלה. אל האצבעות החזקות שלה. אל החליפה שלה והישיבה הזקופה שלה. היא לא אומרת כלום. אני זזה על הכיסא ומחפשת את התנוחה הנכונה. אבל זאת לא אני. זאת רק תחפושת. עם כל הריחות הנעימים והבגדים היפים, אני עדיין בהמה מטונפת. זה הטבע שלי. זה היעוד שלי. רפש נשאר רפש.