אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 18 שנים. 14 באפריל 2006 בשעה 6:51

אני מחכה בחדר ההמתנה. אני מרגישה את המבטים החודרים של הנשים שם. מבטים כמו על חיה בכלוב. מבטים עם עיקום אף. אני נכנסת אל הרופאה. היא שואלת מה שלומי. אני אף פעם לא יודעת לענות על זה. היא שואלת מה הבעיה. אני אומרת לה. היא שותקת לרגע. היא אומרת לי להתפשט ולשכב על המיטה. אני מתפשטת. מסתכלת מהר על התחתונים שלי כשאני מורידה אותם. אני נשכבת על המיטה.

היא מתקרבת עם הכיסא. היא שמה את הרגליים שלי על הרגליות. היא אומרת "לא אמרו לך שצריך להתקלח לפני שאת באה לרופאה?". אני אומרת "התקלחתי". היא שואלת "מתי?". אני אומרת "הבוקר". היא מסתכלת עלי במבט לא מאמין. היא אומרת בשקט "איזו זוהמה". היא שמה כפפות ופותחת לי את הכוס. בודקת אותו עם האצבעות שלה. היא שואלת "כל הזמן יש לך את ההפרשות האלו?". אני אומרת שכן. היא שמה מכשיר קר בכוס שלי. הוא מפשק אותי יותר חזק. אני כמעט נקרעת. היא שואלת אם אני מאוננת. כמה אני מאוננת. איך אני מאוננת. היא שואלת אם אני משתמשת באביזרים או בחפצים. היא לוחצת על הבטן שלי חזק. היא מוציאה את המכשיר מהכוס שלי. היא אומרת לי "אני רוצה שתראי לי איך את מאוננת". אני מופתעת. היא תופסת לי את היד בכוח ומצמידה אותה לכוס שלי. היא אומרת "קדימה, אין לנו את כל היום".

אני מתחילה לאונן. היא מסתכלת ואומרת "כל הכוס שלך נוזל". אני עוצרת. היא אומרת "תמשיכי. לא אמרתי לך להפסיק". אני ממשיכה. היא אומרת "תוציאי את כל הסירחון שלך, בהמה". אני מרגישה איך הכוס שלי באמת נוזל. היא דוחפת לי משהו לתוכו. היא אומרת "תמשיכי". היא אומרת "תגידי תודה. מי בכלל ירצה להתקרב אליך חוץ מרופאים?". היא אומרת "אני עושה לך טובה שאני נוגעת בכלל בחור המסריח שלך, פרה. תגידי תודה". אני אומרת תודה וממשיכה לאונן. היא פותחת את החלון ואומרת "מילאת לי את החדר בצחנה". היא מתקשרת בטלפון ואומרת למישהי לבוא לראות משהו. אחרי כמה שניות נכנסת עוד רופאה. הרגליים שלי פתוחות ומחוברות לרגליות. היא אומרת לרופאה השניה "תסתכלי". הרופאה השניה מעקמת את האף. הראשונה אומרת לי "תמשיכי, זונה, אף אחד לא אמר לך להפסיק". אני ממשיכה לאונן ושתיהן מסתכלות. הרופאה השניה שמה כפפות. היא מוציאה מהכוס שלי את הדילדו ושמה אותו בשקית סגורה. היא דוחפת לי אצבע ומחטטת בתוכי. היא לא עדינה. היא מזיזה את האצבע כאילו היא מחפשת משהו. היא מוציאה ואז דוחפת את כל היד. אני צועקת. הרופאה הראשונה אומרת "תסתמי את הפה, כלבה מטונפת". השניה ממשיכה לחפור בתוכי עם היד. הרופאה הראשונה אומרת לי "תגידי תודה". אני אומרת תודה. שתיהן צוחקות. הן מדברות עלי כאילו אני לא שם. הרופאה שלי מספרת לשניה כל מה שסיפרתי לה. השניה אומרת שהיא בחיים לא ראתה דבר כזה. היא אומרת "בהמה אמיתית". הראשונה אומרת "תראי כמה היא מסריחה". השניה אומרת "כמו ביוב פתוח". הראשונה אומרת "אמרתי לה שאף אחד לא יתקרב אליה". השניה אומרת "שתגיד תודה אם נותנים לה למצוץ לפעמים". שתיהן צוחקות. הרופאה שלי אומרת "שמעת? גם להיות זונה לא תוכלי". הן צוחקות שוב. הרופאה השניה ממשיכה לחפור בי עם היד שלה. הראשונה צועקת עלי "תמשיכי לאונן, טינופת". אני מרגישה את הכוס שלי מתכווץ על היד של הרופאה. אני גומרת. התחת שלי עולה מהמיטה, השומנים שלי רועדים. שתיהן צוחקות. הרופאה השניה אומרת "לפחות הצלחנו להזיז את התחת השמן הזה קצת".

היא מוציאה את היד מהכוס שלי. היא אומרת "איזה בור מצחין". הרופאה הראשונה צוחקת. היא זורקת לי נייר ואומרת "תתנגבי כמו שצריך, זאת מרפאה נקיה". אני מנגבת. היא נותנת לי שקית ניילון. היא אומרת "שימי הכל פה ותזרקי את זה בבית, לא אצלי". היא אומרת לי לקום ולהתלבש. הרופאה השניה מסתכלת עלי. היא אומרת "איך היא לא מתביישת". הראשונה אומרת "תראי תראי, בקושי עולה עליה הג'ינס". היא רושמת כמה דברים במחשב. היא אומרת לי "טוב, זה שאת בהמה דוחה את כבר בטח יודעת. אבל הבעיה שלך לא בכוס, ולא בגוף השמן והמגעיל שלך. הבעיה שלך היא בראש. את חולה בראש". שתיהן צוחקות ומתלחשות ואני יוצאת מהחדר עם השקית שלי.

romi{A} - מתסכל. מעט מידי. זה הרגשה שככה זה צריך להתחיל. אבל איפה ההשפלה האיטית הנוקבת שאין לה סוף ואיפה העוד ועוד ועוד השפלה כשאי אפשר יותר. זה חסר לי. מתי תכתבי את הדברים שאת לא כותבת עליהם
לפני 18 שנים
romi{A} - מתסכל. מעט מידי. זה הרגשה שככה זה צריך להתחיל. אבל איפה ההשפלה האיטית הנוקבת שאין לה סוף ואיפה העוד ועוד ועוד השפלה כשאי אפשר יותר. זה חסר לי. מתי תכתבי את הדברים שאת לא כותבת עליהם
לפני 18 שנים
רכה​(נשלטת) - כאן זה מעט מדי בשבילך. במקום אחר הסוף לא היה כמו שרצית. את רוצה שאני אכתוב דברים שאני לא כותבת עליהם. אילו דברים? אני כותבת את מה שעובר אצלי בראש, לא אצלך בראש.
את חושבת שלכתוב את הדברים האלה, שאת קוראת להם "מעט", "מאכזב" ו"חלש", זה קל? את אפילו את זה לא עושה.
אני כותבת כאן את עצמי, לא אותך.
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - מאיפה באמת החוצפה לביקורת של פנטזיות כל כך אישיות של מישהי? רומי, למה שלא תשתמשי בהשראה הזאת ותנסי לכתוב את. ואת רכה לא צריכה לרצות כאן אף אחד בכתיבתך חוץ מעצמך. אבל אני מאמינה שאת זה את כבר יודעת :)
לפני 18 שנים
romi{A} - אני מתנצלת אם כך זה הובן. זה הפוך ממה שהתכוונתי רכה. הכוונה היתה לתחושה שהדברים שלך מעלים בי. והתחושה החזקה אצלי (שוב דגש-אצלי) היא שהעיקר לא נאמר. אני מבינה שזה לא קל לשמוע, אני יכולה גם לא לכתוב את זה. ולידיעתך אני דוקא כן כותבת, וחבל שאת הולכת לתגובות כאלה. בהצלחה.
לפני 18 שנים
קלייר​(נשלטת) - סחתיין על האומץ לכתוב ככה פנטזייה הכי מהבטן :)
לפני 18 שנים
ביג-אן - בהחלט מסקרנת....
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י