ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 18 שנים. 10 באפריל 2006 בשעה 16:43

אני קוראת את הדברים שכתבתי כאן בבלוג. הכל נראה לי חיוור ולא מספיק חזק. לא מבטא את התשוקות שלי באמת. אנמי כזה.

המטפלת שלי אמרה לי לכתוב את כל המילים שמשתתפות בפנטזיה שלי. לנתק אותן מהקשר. לא לכתוב פנטזיה, אלא רק את המילים. פרה. שמנה. בהמה. טינופת. זוהמה. רפש. זונה. מסריחה. מצחינה.

זה סוג של נקיון. סוג של זיקוק. אני כותבת את הרשימה הזאת והמילים מתחברות לי למקומות ולפנים. אבל היא רוצה רק את המילים. להקיא אותן החוצה. להוציא אותן כמו הפרשה. וזה אותו הדבר בשבילי. המילים המנותקות מעוררות בי את אותו דבר שהפנטזיות המפורטות שכתבתי מעוררות. אבל אחר כך גם הפנטזיות, כמו שכתבתי אותן, נראות לי חיוורות וחלשות. רק מה שרץ בתוך הראש חזק. אבל אני לא מצליחה להוציא את זה החוצה.

romi{A} - מכירה טוב את התחושה שהמילים לא מגיעות עד הנקודה.
בשבילי זה לא מתקיים במילה הבודדת. אין בה שום ריגוש בשבילי. אין מילה שיש בה משהו שמעורר בי משהו. זה נמצא בטון המשפיל, המלגלג, האדיש, בפשטות שבה נאמרים ונעשים דברים איומים. ניסיתי למצוא מילים עכשיו ואין לי
לפני 18 שנים
romi{A} ועוד משהו - חשבתי פתאום שתמיד כשאני קוראת אותך, כשזה מתיחל להיות מוכר, הקצה של ההתחלה של מה שמעורר אותי, בדיוק את מסיימת לספר. זה כל הזמן כמעט, אבל אף לא מתעצם באמת. למה.
לפני 18 שנים
רכה​(נשלטת) - אני לא יודעת למה. אני גם לא יודעת מה מעורר אותך. אני רק יודעת שאני לא מצליחה להביע את עצמי עד הסוף במה שאני כותבת.
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - לא כולם ניחנו בכישרון הזה. כי להביע במילים דבר מופשט כמו רגש זה קשה עד בלתי אפשרי. גם כשאחרים רואים בזה המון, אנחנו יודעים עמוק בפנים שזה לא ממש זה... אני תוהה אם אפילו סופרים מוכשרים מאוד מרגישים שהם הצליחו להביע את עצמם עד הסוף. לנסות שוב ושוב יכול להיות מתסכל... אבל איך אפשר לא לנסות שוב ושוב?
כך אני מרגישה גם בציור.
אני לא יודעת אם את מציירת, אבל דרך ההבעה בציור יכולה להוות מימד נוסף.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י