היא מעירה אותי. אני עירומה על החול. המבנה הנטוש הזה הוא הבית שלי. הסרחונות של השתן והחרא, שספוגים בכל פינה שלו, הם האוויר שלי. היא מושכת את היד שלי חזק ומעמידה אותי.
היא הולכת איתי ככה, גוררת אותי אחריה. הרגליים שלי שמנות אבל חלשות. הסינר הלבן על הבטן שלה מרוח בדם. היא זורקת אותי על הריצפה של חדר הקירור. מסביבי תלויות גופות של פרות. היא בוחנת את הגוף שלי, מסתכלת על הצלקות והמכות. היא מתלבטת. היא מגרדת בראש שלה, ואז מגרדת בכוס שלה, מתחת לבטן השמנה. הידיים שלה חזקות, הציצים שלה גדולים, אבל כל כך נפולים עד שאי אפשר לראות אותם, הרגליים שלה שעירות, מלאות ורידים בולטים. היא צובטת את השומנים שלי, לובשת כפפה ומכניסה אצבע בין פלחי התחת השמן שלי.
היא מתרחקת ממני. אני נופלת על הריצפה. היא לוקחת את הצינור ומתחילה לשטוף אותי מרחוק. זרם המים קר, קשה וכואב. החול נשטף ממני עם המים לתוך הביוב. אני מסתכלת מסביב על הבהמות. היא סוגרת את הברז, מניחה את הצינור בצד, ומשחיזה את הסכין שלה.
לפני 17 שנים. 19 בפברואר 2007 בשעה 16:45
