יש ברחוב שלי אישה אחת, שכולם תמיד חושבים שהיא מוזרה. היא מוזנחת ושמנה. היא בקושי הולכת. יש לה שיער אפור יבש ומקורזל על הראש, ושערות מיותרות על הפנים. היא תמיד מחזיקה כל מיני שקיות ומבקשת שיעזרו לה לסחוב. אף אחד לא רוצה לעזור לה.
אני ניגשת אליה ומציעה לה עזרה. היא מסתכלת עלי בחשדנות. אני סוחבת לה את השקיות, והיא הולכת לאט. הטרנינג הירוק שלה רפוי, ולא מחזיק את הגוף שלה. הבטן שלה משתפלת בין הרגליים שלה. הרגליים שלה עבות, מחוספסות וגסות כמו גזעי עץ. היא מובילה אותי לדירה שלה. היא פותחת את הדלת והריח מכה בי. ריח של הזנחה ושל ליכלוך. הדירה קטנה, מלאה טחב ושקיות עם בגדים מסריחים על הריצפה. היא לוקחת את השקיות מהידיים שלי ומנסה לסגור את הדלת. אני מבקשת להיכנס. היא מסתכלת עלי ומנסה לדחוף אותי החוצה.
אני רוצה להישאר שם, איתה. אני מתחננת שהיא תכניס אותי. אני מתכופפת ונצמדת לרגל שלה. אני מנשקת את הרגל המזיעה והשעירה שלה. אני נגררת אחריה לתוך הדירה. היא סוגרת את הדלת. היא מזיזה קצת שקיות. אני מנסה לחבק אותה והיא מתחמקת. היא הולכת לשירותים. אני שומעת אותה משתינה ופולטת שם נפיחה ארוכה. אני מתקרבת לדלת של השירותים. הריח של הבגדים מהשקיות חזק יותר.
היא יוצאת מהשירותים ומופתעת לראות אותי שם. אני מנסה להריח את השירותים מרחוק ואז מחבקת לה שוב את הרגליים. היא מנתקת אותי מהן, בועטת בי. היא הולכת לחדר שלה ואני רצה אחריה. החדר שלה סגור וחשוך, מלא ריח טחב וזיעה. היא אומרת "מה את רוצה?". אני אומרת שאני רוצה לעזור לה, לעשות לה טוב. היא אומרת לי "לכי מפה כבר". אני מנסה לחבק אותה, והיא מעיפה אותי ממנה בכוח. אני מנסה להיצמד אליה, קוברת את הראש שלי בין הרגליים שלה, מנסה להראות לה שאני יכולה לענג אותה. היא זורקת אותי משם ואומרת לי "משוגעת, לכי מפה!". אני מנסה לנשק אותה, והיא נותנת לי סטירה חזקה. היא אומרת "אני אקרא למשטרה, יא לסבית!". אני מסתכלת עליה. אני לוקחת שקית עם בגדים מהריצפה, ומריחה קרוב. היא חוטפת ממני את השקית ונותנת לי עוד סטירה. היא קמה וגוררת אותי לדלת. היא מושכת, בועטת וגוררת אותי החוצה, וטורקת אחרי את הדלת.
לפני 17 שנים. 21 בפברואר 2007 בשעה 8:24
