חולה בראש

בנמל הישן של יפו יושבת דייגת אחת בלילה. העור הקשה בקצות האצבעות שלה סדוק ושחור. היא מסננת את הבוץ בדלי כדי להוציא תולעים לפיתיון. יש לה סיגריה שתלויה כל הזמן מהפה שלה. היא לא מוציאה אותה לרגע. האפר נופל, לפעמים לתוך הדלי. היא יושבת על כיסא קטן. הרגליים הענקיות שלה מפושקות. הבגדים שלה בלויים ושחוקים. הבטן שלה מתחת לחולצה נשפכת בין הרגליים שלה. הציצים הענקיים שלה לא מעניינים אותה. הם סתם מטרד שתלוי על הבטן שלה, ומפריע לה לראות את הבוץ והתולעים.

הידיים שלה עובדות מהר. במיומנות. אני יושבת ומסתכלת עליה. היא לא מסתכלת עלי. העיניים שלי מתחננות להיות שם בבוץ עם התולעים. להיות זאת שהידיים הקשות של הדייגת מועכות. אני רוצה להרגיש בבית, ואין לי שם בית. הבית שלי רחוק משם והוא מוגן, מסודר, שקט מדי. נוח מדי. השקט שלו לוחץ לי על הראש. האוויר בין הקירות לגוף שלי מועך אותי. אני בורחת לנמל של יפו. עם הריח האמיתי של החיים. הריח של התולעים והדגים המעוכים על הרציף. הריח של השתן החריף במדרכות. הריח של הזיעה של הדייגת.

אני יושבת לידה ומורידה את החולצה. מרחוק האורות של העיר מהבהבים בשקט. אני כבר למדתי שאנשים רוצים לזיין. לא איכפת לי שיזיינו אותי. אני אתן להם את מה שהם רוצים, והם יתנו לי את מה שאני צריכה. את האמת של הזיעה שלהם.

הקול שלה צרוד כשהיא אומרת לי "מה את עושה?". אני לא יודעת איך לענות. מה אני עושה? מורידה את החולצה. בשבילה. בשביל העטינים המעוותים שלי. האוויר של הים קר ואני מזיעה בבית השחי. הגוף שלי מצופה בזיעה מיובשת דביקה.

אני לוקחת קצת בוץ תולעים בידיים ומורחת על העטינים שלי. היא צועקת "מה את עושה???". היא מועכת את העטינים שלי כשהיא אוספת את הבוץ חזרה, וזורקת אותו לדלי. היא אומרת "מטומטמת!". הסיגריה שלה נופלת מהפה לתוך הדלי. היא שולה אותה משם וזורקת הצידה. היא צועקת "עופי מפה, מטומטמת!". אני קפואה במקום. היא צועקת שוב "עופי, אמרתי לך!". אני מרוחה לידה. היא קמה ותופסת את היד שלי. היא גוררת אותי מהיד ומהשיער הצידה. אני נמרחת על המדרכה כמו בוץ. היא לוקחת אותי לפינה, ובועטת בי. היא צועקת "עופי מפה, אמרתי לך! מטומטמת!". אני מסתכלת עליה, אבל היא לא רואה. היא תופסת קרש עם מסמרים חלודים שמונח שם ומורידה לי אותו על הגב. היא צועקת "עופי!". היא ממשיכה להוריד עלי את הקרש. אני מורידה את המכנסיים. היא צועקת "מה את עושה???". היא מורידה לי את הקרש על התחת ועל החור. היא מורידה לי אותו על הראש. הראש שלי מתנגש בבטון של המדרכה. החור שלי נוזל, ואני לא יודעת ממה. היא זורקת את הקרש, וחוזרת לפינה שלה עם הדלי. אני רוצה לזחול אליה ולא מצליחה. אני רוצה להתחנן אליה שלא תעזוב אותי. לא יוצא לי קול. רק נשיפות מסריחות. אבל היא הולכת לתולעים שלה, ועוזבת אותי מרוחה בין הדגים הנרקבים.