זה לא מסובך. יש לך דימוי עצמי נמוך. יש לך טראומה מהילדות. אולי מישהו אנס אותך. אולי מישהו דפק לך מכות כשהיית ילדה. אולי את סתם מחפשת תשומת לב. ילדה עשירה ומסכנה שמנסה להיות מיוחדת. יש כאן תיק עם כל מיני נוסחאות. רק תבחרי איפה את רוצה להיות. זה לא מסובך. זה כל כך ברור. את לא באמת מרגישה ככה. את לא באמת חושבת ככה. זה בסדר להרגיש ככה. גם לנו יש פנטזיות קיצוניות. את לא באמת חולת נפש. את לא באמת הולכת לישון בתוך השתן והחרא והקיא והבוץ. אולי פשוט תמותי. את רוצה תשומת לב. כאן את צריכה להיות קיצונית בשביל זה. אולי יש לך דימוי עצמי נמוך. אולי את קצת מלאה וחושבת שאת פרה. אולי את מרגישה אשמה שבאת מבית עשיר אז את רוצה שידפקו לך מכות עם צינור ברזל. עכשיו הכל ברור. למה לא סיפרת קודם? תספרי על עצמך. אל תספרי על הפנטזיות שלך. תני לנו להזדיין בשקט. אל תדברי על רוע. אין פה רוע. הכל מאהבה. הכל בהסכמה. הכל שפוי. בואי נראה איפה הגבולות שלך. יש כאן יחסים בין אנשים. הגבולות נקבעים יחד. בלי ביזאר קשה. בלי דם. הכל מאהבה. אל תפריעי. אל תטנפי כאן. את לא באמת כזאת. את לא באמת מרגישה ככה. אנחנו מבינים מה את מרגישה. זה בסדר. את נורמלית. את רק רוצה תשומת לב. או מרגישה אשמה. או סוחבת טראומה מהילדות. או עם דימוי עצמי נמוך. כי את קצת מלאה. זה הכל.
אל תפסיקי לכתוב. תמשיכי. תכתבי על עצמך. תכתבי את עצמך. אל תכתבי פנטזיות. תכתבי פנטזיות של השפלה. כמו פעם. תכתבי על דברים אמיתיים. אל תכתבי את מה שעובר לך בראש. תראי לנו עוד. מה שאת כותבת לא היה. לכי לטיפול. זה יעזור לך. זה לא מסובך. יש לך דימוי עצמי נמוך. אנחנו מכירים את זה. אנסו אותך כשהיית ילדה. הרביצו לך. את מרגישה אשמה. את משועממת. את קצת מלאה. זה לא יכול להיות. יש ספר שמזכיר משהו דומה לשלך. פרויד מדבר על משהו דומה. זה לא מסובך. לכי לטיפול.
תעשי משהו טוב בכל יום. תחייכי והכל יעבור. את תראי שתרגישי יותר טוב. תספרי על עצמך. אל תפסיקי. תמשכי את עצמך למעלה. את תראי שתרגישי יותר טוב בכל יום.
אין רוע. זה הכל בראש שלך. זה הכל משחק. הכל מסכות. אנחנו לא אנשים רעים. אנחנו אנשים שאוהבים. אבל רק מוסיפים תבלין לאהבה. זה הכל משחק. אין שום רוע. את לא באמת כזאת. זה באמת לא מסובך. את רק רוצה תשומת לב.
לפני 17 שנים. 19 במרץ 2007 בשעה 16:37