בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 12:35

ארבעה אנשים פה שאלו אותי מה שלומי. אני לא יודעת לענות. תמיד שואלים "מה שלומך" בשביל הנימוס. זה כמו להגיד שלום. אף אחד לא מצפה להתעכב על זה.
אי אפשר להגיד במילה אחת מה שלומי. מה שלומי באמת? אני לא מתה. זה מספיק? כואב לי. זה טוב או רע? אני צריכה את הכאב. כדי להרגיש שאני לא מתה. אני אוהבת את הרעל בגוף שלי. את הריח האמיתי של החיים. הריח של הריקבון. אני מפוצצת בזפת של סיגריות ואלכוהול. אני מלאה סימנים כחולים ואדומים. אני עייפה הרבה. אני רעבה הרבה. אני אוכלת כמו פרה, וישנה כמו חזירה.
אז מה שלומי?
אם זה רע אז זה טוב. אם זה טוב צריך לחפש איפה יותר רע.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - אני לא מנומסת.
שמחה לראות אותך כותבת - התגעגעתי.
אל תדאגי. יהיה רע לתפארת..
לפני 17 שנים
Whip​(שולט) - ההגדרה של נודניק
זה אחד, שכששואלים אותו מה שלומך,
הוא עונה באמת.

רוב האנשים לא מעוניינים לדעת באמת מה שלומך.
מי שכן הם רק החברים האמיתיים שלך,
והשונאים האמיתיים שלך.
והתשובה לפעמים היא "בחיים". על זה יש התחייבות. מעבר לזה, הכל פתוח למו"מ, לעדכונים שוטפים ולנקודות השקפה.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י